בפתח מוזיאון ישראל, בין היכל הספר לאגף הנוער, ניצב פסלו של הפסל הצרפתי אוגוסט רודן "אדם." פסל זה, שנתרם על ידי בילי רוז, ועמד בתחילה בגן הפסלים של המוזיאון, מתאר את דמותו הערומה של אדם המקראי. בהעמדת פסל פיגורטיבי זה, בצד השדרה המרכזית של מוזיאון ישראל, טמונה חשיבות רבה. ניתן לראות הצבה זו כהצהרה של ראשי המוזיאון כי המוסד איננו מהסס מלהציג אמנות פיגורטיבית בירושלים, עניין יוצא דופן ונדיר גם בימינו. בהרצאה אתמקד בשלושה מקרים שבהם נדרשו ראשי מדינת ישראל וגורמים עירוניים שונים להתמודד עם הצבת פסלים ובהם אלמנטים פיגורטיביים בחוצות העיר: פסל המנורה, אשר נתרם על ידי הפרלמנט הבריטי לכנסת ישראל, והועמד בשנת 1956 במרכז ירושלים; פסל מרד גטו ורשה של נתן רפופורט שהוצב בכיכר המרכזית של אתר הזיכרון לשואה לגבורה יד ושם בשנים 1976-1975; ופרשיית הקמת גן הפסלים בצד מוזיאון ישראל, בתרומתו של בילי רוז ובעיצובו של איסמו נוג`וצי, בשנת 1965. בשלושת מקרים אלו, על אף התנגדות עזה מצד גורמים דתיים וחרדים בשל היותן יצירות אמנות פיגורטיביות, הועמדו הפסלים בסופו של דבר בחוצות העיר.