Milk-Sucking “Vermin” in Jewish Medieval Sources

התופעה של זוחלים או יונקים קטנים הנצמדים לעטיני צאן ובקר ויונקים את חלבן של הנקבות היא השקפה זואולוגית-תרבותית חוצת-תרבויות. בפולקלור העממי העולמי תופעה זו נזכרת באגדות ובמיתוסים שונים, והיא מיוחסת לבעלי חיים מקבוצות סיסטמתיות שונות: חסרי חוליות זוחלים (נחשים, לטאות, חומטים), (קרפדות), יונקים קטנים (קיפודים, ארנבות) ואף עופות פעילי לילה. במהלך ההרצאה נתחקה אחר תופעה זו ונעסוק בכמה שאלות: מתי היא נזכרת לראשונה במקורות היהודיים ובאלו הקשרים? באלו אזורים גיאוגרפיים מתועדת התופעה? ומיהם בעלי החיים שיוחסה להם יניקת חלב מצאן ובקר ומהו הרקע האפשרי להתפתחותה של השקפה זו?

יניקת חלב מפרות על ידי יצורים שאינם בני מינן נזכרת במקורות היהודים בימי הביניים במסגרת פרשנות למקרא ולספרות חז"ל. חכמים בימי הביניים ייחסו תופעה זו לאנקה הנזכרת במקרא או ל"עור הקיפוד" ששימש לפי התלמוד הבבלי להרחקת יצור המכונה `יאלי` הנטפל לפרות. הפרשנות הימיביניימית מלמדת שחכמים בתקופה הבתר-תלמודית נטו לפרש ולזהות בעלי חיים הנזכרים בטקסטים קדומים יותר על פי אמונות והשקפות שהיו מקובלות בתקופתם ובאזורם מגוריהם. רישומה של ההשקפה של יניקת חלב בכתבי רבנים במרכזי תורה שונים מלמדת על תפוצתה בארצות אירופה וברחבי המזרח, למשל, בצפון צרפת, בפרובנס, בספרד או במצרים (בכתבי הרמב"ם) ובליטא. בארץ ישראל למשל, התיעוד ההיסטורי של תופעה זו נשתמר למעשה עד למאה ה-19 בקרב ערבים ודרוזים.