Between the Parable and the Moral in Targum Jonathan to the Prophets: Remnants of a Biblical Metaphor in an Allegorical Translation

בספרי הנביאים האחרונים נעשה שימוש רב בדימויים ובמטפורות, לעתים לאורך פרשייה שלמה שמציגה משל נבואי באמצעות אלגוריה לבעלי חיים, צמחים או מצבים אנושיים יוצאי דופן. תרגום יונתן לנביאים האחרונים מתרגם רבות מהפרשיות הללו כאלגוריות, תוך זיהוי המטפורות עם הגורמים שאותם הן באו לדמות, ומביא בתרגומו רק את הנמשל, ללא המשל. בפרשיות הללו התרגום אינו משתמש בשדה הסמנטי של המשל המקראי מעולם האדם, החי או הצומח, אלא מסב רכיב אחרי רכיב לשדה הסמנטי של הנמשל, הנוגע לתחום ההיסטורי או הרוחני, בהתאם להבנתו את המסרים הנבואיים: חטא ועונש, ישראל והעמים, העם ומנהיגיו, הגאולה והמשיח ועוד. אלא שברבות מהפרשיות הללו ניתן למצוא בתרגום ביטוי או דימוי שחורגים מרצף הנמשל וחוזרים לשדה הסמנטי של המשל המקראי. בדרך כלל מדובר בשימור של אחת המטפורות המקראיות, ותרגומה כדימוי המחבר בינה ובין השדה הסמנטי של הנמשל.

בהרצאתי אני מבקשת להצביע על השיקולים של המתרגם לשמר מטפורה מקראית מסוימת כדימוי בתוך הרצף של פרשייה שתורגמה כאלגוריה. בחינתן של הדוגמאות ושל השיקולים השונים מלמדת שמשקל רב ניתן לפסוק הפתיחה, לזיקה האינטר-טקסטואלית או לדימוי שהתרגום מייחס לו משמעות ייחודית. משקל זה עולה על מחויבותו של התרגום לעקביות טקסטואלית מלאה. נוסף על כך, בשל המחויבות שרואה המתרגם לייצג בתרגומו כל מילה בטקסט המקראי, הוא אינו נמנע מלתרגם גם רכיב בנמשל שאין לו מקבילה ברורה בנמשל, גם במחיר של חריגה מהרצף האלגורי. מבחינות אלו, ניתן לראות בשיקולים לחריגה מהפרשנות האלגורית דוגמה המשקפת את הגישה של תרגום יונתן לטקסט המקראי באופן כללי.