A Diachronic Evolution of the SSIH Verb and Person Markers’ System as a Result of Widespread Use of Text Messages and Social Network Textings

מערכת צייני הגוף בעברית השתנתה והתפתחה מאז לשון המקרא ועד העברית המדוברת בימינו. בהרצאה הזאת אתמקד בייחוד באופן השימוש בצייני הגוף הנושאיים בצורות הבינוני בעברית המדוברת והמשודרת בימינו, ואעמוד על נקודת המפנה באופייה של מערכת הפועל (בהיבט צייני הגוף) בעברית, שממנה הולך ומתהווה שינוי טיפולוגי מכריע בשפה.

בכל רבדיה של העברית מתוארת מערכת של צייני גוף חיצוניים (כינויים פרודים) ופנימיים (כינויים חבורים). הציינים הפנימיים מופיעים בפועל המפורש ומציינים גוף, מין ומספר, ואילו הציינים החיצוניים נוספים על הפועל המפרש. תפקידם של צייני הגוף החיצוניים הנוספים על הפועל המפורש הם בעיקר סמנטיים, פרגמטיים ואחרים, ואינם תוצאה של התניה מבנית.

צורות הבינוני שונות מצורות הפועל המפורש. מקובל לומר שאין בהן ציון של גוף, או למצער שאין בהן ציון גוף מפורש, אלא ציון כללי של מין ומספר (יחיד, יחידה, רבים, רבות), ויש גם דעות אחרות. המשותף לכל הדעות הוא שבעוד השימוש בצורות הפועל המפורש אינו דורש תוספת של ציין גוף חיצוני, וכמו שהראיתי בעבר, אף להפך, דרוש להסביר תוספת כזאת, השימוש בצורת הבינוני מחייב תוספת של ציין חיצוני מפורש (כינוי פרוד), שכן בלעדיו צורת הפועל אינה שלמה מורפולוגית-תחבירית.

בעשרים השנים האחרונות גובר ומתרווח מאוד השימוש בכתיבה של שפה מדוברת (מסרונים, רשתות חברתיות, פרסומות כתובות). בהרצאה הזאת, שראשיתה בהערת שוליים שהכנסתי בעבודת הדוקטור שלי, אציג שינוי במורפולוגיית צורות הבינוני, ואסביר את התרחשותו במעבר לשפה "מדוברת בכתיבה". אראה כי בעקבות כתיבה זו נעדר ציין הגוף החיצוני ליד צורות הבינוני, ולמעשה אציג מצב של האחדת מערכת הפועל (יישור הפרדיגמה) לכיוון ייצוג של צייני הגוף בתוך צורת הפועל בבינוני, על דרך הפועל המפורש – ראשית בכתיבה, ובהמשך בדיבור ימינו.

בסיס הנתונים ששימש להרצאה הזאת הוא מאגר מסרונים שנכתבו בשנים 2002–2005, מסרונים שנכתבו בשנים 2015–2020, הקלטות של שפה מדוברת ספונטנית שהוקלטו בשנים 1999–2002, פרסומות ושידורים ברדיו ובטלוויזיה מן השנים 2010 ועד 2020 וכן רשומות ברשתות החברתיות ובקבוצות חברתיות (ווטסאפ). כל הדוברים והכותבים – ישראלים יהודים ילידיים.