A Portrait of the Jewish Movement Activist

התהוות התנועה היהודית בברה"מ, החל בשלהי שנות ה-60 וראשית שנות ה-70 של המאה ה-20, באה כהפתעה לעולם היהודי, ממנו יהודי ברה"מ היו מנותקים מזה שני דורות. רוב רובם של פעילי התנועה, ילידי שנות ה-30, ה-40, וה-50, גדלו בסביבה לא-יהודית ותודעתם התבססה בעיקר על תחושה של שונות מסוימת. אי לכך, המגע הראשון עם תכנים יהודים היה בו לעיתים קרובות מעין טלטלה מנטלית. על מנת להבין לעומק את מהותה ואופייה של תנועת התעוררות בקרב התפוצה היהודית בברה"מ חשוב לבחון את חיי הפעילים והמסורבים בשנים שקדמו להחלטתם לעלות ולהיכנס לפעילות יהודית. במסגרת ההרצאה אתמקד בבחינת השפעות של גורמים מגוונים, אישיים-משפחתיים וחיצוניים כאחד, על עיצוב דמותם. את סיפורם אני מבקש להציג ולנתח באמצעות עדויות שאנשים אלה מסרו בעל-פה, וכך ליצור סינתזה של קולותיהם. ייחודיות של מבט זה טמונה אף בכך שהראיונות נגבו מאנשים שבאו מערים רבות ברחבי ברה"מ, מרפובליקות סובייטיות שונות, והשתתפו בפעילות יהודית ברמות שונות. כלומר, עם הזמן, חלקם הפכו לפעילים מוכרים בערים מרכזיות, ואחרים היו מסורבים בערי השדה.

גורמים שהשפיעו על עיצוב דמותם של פעילי התנועה היהודית כוללים השפעה ישירה של הסבים וההורים, שחשפו את הילדים והנכדים לידע יהודי כלשהו – ולו לעיתים באופן בלתי מודע. משקל רב היה לידיעות על מאסרם או הירצחם של קרובי משפחה בתקופת סטלין. גם למקום המגורים הייתה השפעה מרובה. החשיפה הראשונה לתכנים יהודיים אצל רבים הייתה עקב גילויי אנטישמיות ברחוב או בבית הספר ותחושת הניכור שליוותה אותה. אחרים התחילו להתעניין בשורשיהם ומדינת ישראל כתוצאה מהחשיפה לשואה, האזנה לתחנות רדיו זרות, ספרים ומוזיקה ישראלית. האפליה בקבלה ללימודים הגבוהים הגבירה את תחושת הניכור והשיגה לא פעם תוצאה הפוכה לכוונת השלטונות לדכא רגשות לאומיים. היא גרמה לריכוזם של סטודנטים יהודים במוסדות לימוד מסוימים, ועוררה את התעניינותם בנושאים יהודיים בכלל ובמדינת ישראל בפרט. אחדים מהמרואיינים החלו את דרכם בחוגים של מתנגדי המשטר למיניהם והיו בשר מבשרה של האינטליגנציה הרוסית, אבל רובם עם הזמן הגיעו למסקנה שייעדם חייב להיות העלייה לישראל.