The Communal Pinkas as Normative Archive: Some Examples from Early Modern Pisa
פינקסי קהילה דנים, בדרך כלל ב"אקטואליה". כך הם מתעדים את חיי היום-יום ברחוב היהודי ומשמשים מקור בלתי נלאה להתפתחות הקהל כאירגון אדמינסטרטיבי. מאידך, ענייני דת נמסרים בדרך כלל לא לדיוניהם של פרנסי הקהילה אלא לשיפוטם של רבני הקהל. כך, סדר התפילות בבית הכנסת, הדרשות בציבור, והכרעות בשאלות הנוגעות לאיסור והיתר, וכמובן ענייני מוסר אישי ושאלות על עיקרי האמונה בדרך כלל נידונים--כך אנחנו נוטים לחשוב--לפי ההלכה והמסורת שהן אך ורק מתחת לשלטון הרבנים המלומדים בתורה.
האם ניתן להסיק שהפנקס וההלכה מייצגים שני עולמות נפרדים--החילוני והדתי? יש כמובן חוקרים שרואים בהבחנה מעין זו גישה זרה ואפילו מנוגדת לרוח היהדות ולחוויה הקהילתית משך הדורות. אלה טוענים שסיווג כזה שייך לעולם הממוסד של הנוצרים עם הפרדת הרשויות הפורמלית שלו בין קודש לחול. נוטים להניח גם שמנהיגי הקהל ראו את עצמם ככפופים להנהגה הרבנית. מצביעים על מקרים בהם נושאים "חילוניים" במובהק (דיור, מסחר, ואפילו נוהלי הנהגה) הובאו לפני בתי דין רבניים לשיפוט. לפי הגישה הזאת, מי שמסרב לקבל את סמכות הרב מסווג כסוטה (deviant) ואינו מהווה אתגר להנחות הבסיסיות שהביאו איתם ההיסטוריונים הללו לחקר החברה המסורתית.
בהרצאה קצרה זו רצוני להציע גישה אחרת, גישה שיוצאת מתוך הנחה שעיצוב נורמות החיים היום-יומיים והדתיים אצל יהודים כמו אצל כל קבוצה אחרת נוצָרים דרך תהליך של הדיינות מתמדת בין היחיד לקבוצה, בין הקבוצה למנהיגות, בין שפע של קבוצות אינטרס ומוקדות כוח, וכמובן בין המסורת הכתובה לחוויה והתפיסות היום-יומיות. את התהליך הזה אפשר לראות ולמפות תוך קריאה מדקדקת בפנקסי קהילה שלכאורה דנים בנושאים "דתיים" רק לעתים נדירות. בפנקסים לחצי הלשון והטרמינולוגיה הרבנית-הלכתית המשפיעים כל כך על ספרות השו"ת מכבידים הרבה פחות. נגלה שבני הקהילה השתמשו בפנקס כארכיון בו ניסו להגדיר ולקבוע את הנורמות המקובלות עליהם בזמן הכתיבה. כמו בכל ארכיון, מה שנכלל ומה שהושמט כבר עוזר לנו להבין את התהליך המשותף של הגדרת הנורמה.
תוך תיאור מפורט של כמה טקסטים השאובים בעיקר מפנקס הקהילה בפיסא אנסה להראות שנושאים רחבים, החל מהבחנות בין הנהגות בבית וברחוב וכלה בהגדרת היחס בין גזע ועבדות להשתתפות בתפילה בציבור מאידך, אנסה להדגים את השימוש בפנקס כעדות לנורמטיביות זורמת.