Between Sacred and Profane: The Role of Sacred Monuments in Byzantine Jerusalem in ‎Shaping the Urban Plan

הרצאה זו תעסוק בתכנון העירוני בדרומה של ירושלים – גבעת עיר דוד והר ציון, תוך בחינת היחס שבין מוקדי הקדושה לבין התכנון העירוני, במהלך התקופה הביזנטית. במחצית הראשונה של המאה הרביעית לסה"נ, בראשית התקופה הביזנטית ועם התגברות ההשפעה הנוצרית במרחב, עברה ירושלים תהליכים אחדים שהשפיעו על מצבה הפיזי. אוכלוסיית העיר גדלה, תחומה הורחב, נבנו בה כנסיות ומנזרים רבים והעיר הפכה למוקד של פעילות נוצרית, שבמרכזו עמדה כנסיית הקבר.
תהליכים אלו הגיעו לשיאם במאות החמישית והשישית לסה"נ. עולי רגל, נזירים ואנשי אצולה הגיעו לעיר. חלקם השתקעו בה ותרמו רבות לפיתוחה. בסביבת העיר ובליבה עמדו כנסיות, שאליהן הוליכו רחובות ודרכים ששירתו את אוכלוסיית עולי הרגל והמאמינים שפקדו את ירושלים. המרחב העירוני המתחדש של ירושלים הושפע בעיקר מהאתרים המקודשים
וממסלולי עולי הרגל. מרחב זה כולל את חומות העיר, הרחובות, בתי החולים, האכסניות ומבני הציבור. המרחב העירוני והמרחב המקודש של ירושלים השפיעו זה על זה, שכן קדושת העיר משכה אליה אלפי מאמינים מכל רחבי העולם הנוצרי.