Jerusalem in the Late Second Temple Period, in Light ‎of the Archaeological Record: A Unique City in the Ancient World

העיר ירושלים של ימי הבית השני הייתה עיר המקדש לאלוהי ישראל. בניגוד לתרבויות אחרות של העולם העתיק, שקיימו מקדשים רבים לאלים השונים, לאלוהי ישראל היה קיים מקדש אחד ויחיד – זה שבהר הבית בירושלים. בפרק הזמן שבין עליית בית חשמונאי ובין כיבוש והרס העיר בידי רומא, עובדה זו עמדה ביסוד האינטנסיביות ההולכת וגדלה של תופעת העלייה לרגל. בזיקה למקדש, להר הבית ולמעמד הכהונה פותחה תורת טוהרה מורכבת ביותר.

ההרצאה מבקשת לסכם ולהצביע על כלל השרידים הארכיאולוגים, מסוגים שונים, שהתגלו ומתגלים בחפירות הארכיאולוגיות בעיר שעצם קיומם והשימוש בהם נובע מעיקרי הדת היהודית ומעובדת היות העיר מקום המקדש היחיד. תופעות אלה מיוחדות לתרבות היהודית ובחלקן אף מיוחדות רק לירושלים, שכן כל אחת מהן אינה מצויה בתרבויות אחרות ובערים אחרות בני הזמן.