בעיר העתיקה של ירושלים ובסביבותיה, נתגלו פריטים רבים המעידים על תעשייה שעשתה שימוש בחומר גלם מיובא ממרחק רב – צדפי אם הפנינה (Pinctada Margaritifera). מין זה שמקורו באזור האינדו-פסיפי שימש כחומר גלם לפריטים מעובדים ייחודיים כבר מתקופות פרה היסטוריות, אך הרצאה זו תעסוק דווקא בשימוש האינטנסיבי בו בתקופות היסטוריות מאוחרות, בעיקר בטווח שבין התקופה הממלוכית ועד לשלהי התקופה הבריטית בירושלים.
אם הפנינה שימשה, בין השאר, לייצור של: כפתורים, חרוזים, שיבוצים וצלבים. נמצאו פריטים בשלבי עיבוד שונים וכן פסולת ייצור משלבי ייצור שונים.
בהרצאה זו, לצד זיהוי המין הביולוגי הספציפי של מרבית הפריטים ומקורם, ובנוסף לתיאור תהליך הייצור ומנגנון ההפצה של חומרי הגלם, נציע גם זיהוי של בתי יוצר לפריטים מאם הפנינה שהתמקמו בירושלים, בית לחם ובדרך ביניהן. תעשיית הפריטים המקודשים שהיוו מזכרות לצליינים שהגיעו לארץ, נעשתה לאורך הדרך המחברת בין שני מוקדים מקודשים לנוצרים – ירושלים ובית לחם. יוצע כי תנועת הצליינות היא זו שהכתיבה את מערך הייצור של תעשיית אם הפנינה, ובכך למוקדי הקדושה היתה השפעה על מרקם החיים היומיומי של ירושלים וסביבתה.