במחקר הפולקלור של העמים הילידיים באמריקה בסוף המאה הי"ט, ניתן הכינוי `טריקסטר` לדמויות אל שפועלות תוך כדי רמיה. הניסיון לפרש את הסתירה לכאורה בין אלוהותן לנכלוליותן של אותן הדמויות הניע את מחקר הטריקסטר. עם התקדמות המחקר נמצאו טריקסטרים בכל רחבי העולם, וייחודיותה של התופעה והסתירה שבבסיסה היטשטשו, עד שהטריקסטר עבר לתאר כל דמות הנוקטת ברמיה ומפרה את הסדר הקיים. ההגדרה הרחבה של הטריקסטר העלתה את השאלה האם עדיין יש צורך במונח נפרד לדמות זו, אך למרות השינוי בהגדרתו, הטריקסטר הוא מושג שימושי בפרשנות טקסטים, ובפרט בדרכי עריכתם. אדגים דברים אלה בעזרת רצף אגדות מתן תורה שבתלמוד הבבלי (שבת פט ע"א). היחס בין חלקיה ומידת לכידותה של יחידה טקסטואלית זו נמצאים במחלוקת, ודמות הטריקסטר השזורה לאורכה מסייעת לפרש את הקשר בין יחידותיה ואת שלבי היווצרותה.