"מבין הקהילות היהודיות, יהדות גרמניה, את זה נוכל לומר ללא התנשאות, הייתה מבחינה אינטלקטואלית מובילה". אמירה זו מפיו של הרב יוסף צבי קרליבך (1883--1942) הי"ד, הרב האורתודוקסי האחרון בגרמניה בתקופת השואה, מייצגת נאמנה את האתוס של קבוצה לה קרא ברוך קורצווייל אחרי השואה ספק בנוסטלגיה ספק בהסתייגות "שכבה מיוחדת בתקופה מסויימת". כמו אמירתו של קרליבך משנת 1933, רגע קט לפני שההיסטוריה של יהדות גרמניה הגיעה לקיצה, גם זו של קורצווייל כוּונה במיוחד ליהדות האורתודוקסית. לאחר מנדלסון (1729--1786) הלכה היהדות האורתודוקסית בגרמניה בדרך אינטלקטואלית מיוחדת שלא היה לה אח ורע מאז תור הזהב של יהדות ספרד. כמו התקדים שלה בספרד של ימי הביניים, עשתה גם הפילוסופיה היהודת המודרנית שימוש במדעים כדי להוכיח את הרלוונטיות של היהדות בעידן המודרני.
את שורשי הגישה המבקשת להוכיח את אמיתת היהדות ואת הרלוונטיות שלה בעידן החדש באמצעות המדע המודרני ניתן למצוא כבר אצל מנדלסון. במבוא קצר בתחילת ההרצאה אצביע על שורשים אלה.
אחרי מנדלסון, ובזיקה מפורשת אליו, היה זה הרב שמשון רפאל הירש (1808--1888) הנחשב לאב המייסד של האורתודוקסיה המודרנית, שגייס את מיטב התפיסות המדעיות של זמנו שהתפתחו בחקר החדש של יוון העתיקה כדי ליישמן על תורה ומצוות ולחשוף כך את משמעותן העמוקה. הגישה המיוחדת אותה פיתח הרש"ר הירש נקלטה על ידי הפסיכולוג הנודע אריך פרום (1900--1980) שעשה בה שימוש במסגרת גישתו הפסיכולוגית לדתות בכלל וליהדות בפרט.
נכדו וממשיכו של הרש"ר הירש, יצחק ברויאר (1883--1946), גייס בתורו את גדול הפילוסופים הגרמנים המודרנים, את עמנואל קנט, כדי לפתור בעיות של תורה ומדע, בדגש מיוחד על שתי תופעות דתיות פר אקסלנס: הנס והנבואה.
לבסוף אביא מתורתם של הרד"צ הופמן (1843--1921) ושל תלמידו הרב יוסף צבי קרליבך שצוטט לעיל. שניהם עשו שימוש נרחב בפילולוגיה המודרנית כדי לסתור את טענותיה המרכזיות של ביקורת המקרא. בנוסף, קרליבך עשה גם שימוש מקורי למדי בתיאוריות פיזיקליות חדשות כדי להסביר באמצעותן את פשר היהדות ואת מהלך ההיסטוריה היהודית.
האופי האינטלקטואלי המובהק של המנהיגים הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בגרמניה במאה השנים האחרונות של קיומה השפיע על תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם הן במדינת ישראל והן בארצות הברית.