Sex and the “Bad-Faith Argument”

בעבודת הדוקטור שלי הצעתי שהמקורות המקראיים, ללא יוצא דופן, מניחים שכל פולחן של אל זר נעשה מתוך כוונה רוחנית אמתית. לעומת זאת, באמצע תקופת בית שני הרבה מקורות יהודיים מתחילים להטיל ספק באמינות של פולחן אסור, גם כשהפולחן מקוים על ידי יהודים וגם כשהוא מקוים על ידי נכרים. את הספקנות החדשה הזאת כלפי דתות זרות או פולחנים אסורים כיניתי ׳הטענה של אמונה רעה`.
בפרזנטציה הזו אני רוצה להציג שתי דוגמות חדשות של ההתפתחות של הספקנות הזאת כלפי פולחן זר. בבמדבר כ׳׳ה (בעל פעור) ובמלכים א י׳׳א (החטא של שלמה), הסופרים המקראיים מניחים כמובן מאליו שעבודת אלילים בלעדי האל הישראלי מושכת אליה רבים מבני ישראל ואפילו את חכמי העם ואציליו. לעומת זאת, הפירושים והשכתובים המאוחרים יותר של הסיפורים, כמו אלו שנמצאים בספרי במדבר, פילון, ובחיבור הפסאודואפיגרפי `העדות של שלמה׳, מציגים את ה׳עבודה הזרה׳ של בני ישראל כתוצאה של ׳אמונה רעה׳, או במילים אחרות, לא כהמשך של רגש דתי אמתי כלשהו, אלא כאמצעי בלבד לקראת המטרה האמתית של יחסי מין עם נוכריות.