“And the Same [Applies to] Her Who Had Caused Him to Err” : On Pseudo-Balance in Mishnah Kiddushin 2–3:12

בפרקים ב`-ג` משנה י"ב במסכת קידושין מפורטים התנאים השונים הדרושים בכדי להעניק לקידושין את תוקפם. משניות אלו מתאפיינות במבנה שקול של נסיבות שאמנם הופכות את האישה ל"מקודשת", מול נסיבות שמפקיעות מהנוסח את תוקפו, כך שהקידושין בטלים והאישה "אינה מקודשת", בפרט כאשר מוצב תנאי שאינו מתקיים במציאות. ההבחנה הזו היא גם הבסיס לתחימת הקטע, שבנוי כמעט כמו שיר שכל שורה בו מסתיימת בהכרעה בנוסח זה (מקודשת/אינה מקודשת) או בנגזרת כלשהי שלו (למשל, תצא שלא בכתובתה, אסורה/מותרת בקרוביו). על רקע המשקל המאוזן של המשניות, נוצר הרושם שגם חלוקת התפקידים בין האיש והאישה היא שוויונית, על אף ההבדלים המתבקשים, אך בקריאה נוספת עולים פערים מפתיעים.

בולט במיוחד בהיעדרו הוא הפירוט שנרמז במילים "וכן היא שהטעתו". המילה "וכן" רומזת לא רק שהתיאור שקדם לה, בזכר, היה בעצם "הטעיה", אלא גם שנוכל לעמוד על מהות ה"הטעיה" שלה אם רק נחליף באותו תיאור קודם את מין הפעלים. למעשה, שינוי מין כזה אינו אפשרי, מפני שאין לאישה אפשרות לקחת על עצמה את כל התפקידים - מבין הקידושין, הצבת התנאי והפרת התנאי, האישה יכולה לבצע רק את האחרון (כאשר מבחינה כרונולוגית, הוא למעשה הראשון). חמור מכך, אם במקרה שלה מדובר ב"הטעיה", הרי שהיא שונה מהותית ממקרה שבו מי שמציב את התנאי הוא מי שכבר הפר אותו. דעתה של האישה, אגב, בפעם היחידה שבה היא נשמעת, "בלבי היה להתקדש לו", מבוטלת בשני "אף על פי" שמקיפים אותה ובסופו של דבר מותירים אותה בלתי מקודשת, בדיעבד. האשליה שבאיזון-לכאורה מתבהרת עוד יותר בהמשך, כאשר מתוארות נסיבות אחרות, בהן נקבע שהיא "לא הטעתו" - ההבדל נעוץ לא בה, אלא בו ובהצבת התנאי, או ליתר דיוק באי הצבתו, כלומר שהיא "לא הטעתו" אם הוא רק "סבור" שהיא מקיימת את התנאי, אך אינו מציב אותו. ההבדל הזה מעצים את הדגש על מרחב התמרון שהוא פותח בפני קהל הקוראים, ובדרך כלל לא הקוראות.