The Thirteen Attributes of Mercy and the Ten Commandments

בשמות ל"ד, ו-ז מתוארת התגלות המכונה במסורת היהודית בשם `י"ג מידות של רחמים`. התגלות זו נחקרת בדרך כלל הן בפני עצמה, הן בהשוואה להדים הרבים שלה בספרות המקרא. תשומת לב מועטה, אם בכלל, מוקדשת לחקירתה הסינכרונית של ההתגלות, כעומדת בלב הברית שנכרתת עם מתן הלוחות השניים.
בהרצאתי אראה שההתגלות בשמות ל"ד צריכה להיקרא כניסוח מחודש של אלוהים את דבריו בדיבר השני שבעשרת הדברות (כ`, ה-ו). בדיבר ההוא, אלוהים הציג את עצמו כ"אל קנא" שמעניש בחומרה יתרה את מי שיחטאו בעבודה זרה. ממילא, כשישראל חוטאים בפולחן לעגל הזהב, אלוהים פועל בהתאם לדבריו בדיבר השני ומבקש להשמידם.
בסופו של הסיפור אלוהים מקבל את התשובה של עמו ואת תפילותיו של משה וניאות לכרות ברית חדשה עִם ישראל. הברית הזו חייבת להיות שונה באופן מהותי מן הברית הקודמת, שהרי שילוב בין "אל קנא" ל"עם קשה עורף" יוביל בוודאי לאסון נוסף: "פן אכלך בדרך" (ל"ג, ג).
כמה מפתיע שהשינוי הנדרש אינו מתחולל בקרב בני ישראל, המתוארים גם בסופו של הסיפור כ"עם קשה עורף" (ל"ד, ט) אלא דווקא אצל אלוהים. השוואה מדויקת בין הדיבר השני בעשרת הדברות לבין `י"ג מידות` מלמדת שאלוהים ניסח מחדש את דמותו ומידותיו, כדי לאפשר את כינונה המחודש של הברית.
מידות הדין אינן מתבטלות גם בניסוח החדש של הברית, שהרי המילים שבהם אלוהים משתמש בשתי ההתגלויות כמעט זהות. עם זאת, תכונת הקנאות מאבדת המקום המרכזי בהגדרת דמותו של אלוהים. במקום שההתגלות תיפתח בהגדרת אלוהים במילים: "אנכי ה` אלהיך אל קנא" (כ`, ד), אלוהים פותח בהגדרה עצמית חדשה: "ה` ה` אל רחום וחנון" (ל"ד, ו). הפסקה המתארת את מידות הרחמים מוכפלת באורכה, תוך שאלוהים מיחס לעצמו תכונה חדשה – סליחה: "נשא עון ופשע וחטאה" (ל"ד, ז). כך נפתחת הדלת לכפרה על חטא העגל ולכינונה של ברית חדשה שיש בה מקום גם לסליחה על חטאים.