ר` יצחק בר ששת – ריב"ש – ברח לאלג`יר בעקבות גזירות קנ"א בהן נחרבה קהילתו בעיר וולנסיה, ורבים מבניה נרצחו או אולצו להתנצר בכפייה, והפך באחת למנהיגה הגדול של יהדות צפון-אפריקה.
בשנותיו באלג`יר נדרש ריב"ש לא פעם ולא פעמיים לשאלת ההיתר (או האיסור) לעיסוק בנושאי לימוד שאינם ממוקדים בתלמוד ובהלכה, בדגש על פילוסופיה וקבלה. ככלל ריב"ש הקפיד שלא לאסור זאת מבחינה הלכתית, אולם הביע הסתייגות די חריפה משני התחומים גם יחד, תוך שהוא מבחין ביניהם. בנוגע לפילוסופיה הנגיד ריב"ש בין המתודולוגיה המתעדפת את בחירתו האוטונומית של האדם מתוך השכלתו ותבונתו האישיים, מתודולוגיה שיש בה מן הגאווה לדידו של ריב"ש, ובין התפיסה המסורתית המקנה אמון בחוכמתם של ראשונים ובצניעות האישית מתוך הבנה שכל אדם יש מגבלה הכרתית, ובנוסף עולה הפער בין האדם ובין הא-ל הנשגב מעבר לכל אפשרות אפיסטמולוגית. הסכנה הגדולה העולה מתוך זאת היא שהאדם יזנח את התורה והמצוות בעקבות העיסוק המוגבר בפילוסופיה, ואפילו גדולי ישראל כמו הרמב"ם ורלב"ג, לא הצליחו להימנע לגמרי מהשפעתה המזיקה של חכמת הפילוסופיה.
בקשר לקבלה התמקדה התנגדותו של ריב"ש בפרקטיקה של תפילה דרך כוונת הספירות הקבליות, שם הסכנה טמונה בתפיסת ריבוי הא-ל, בדומה לתפיסת השילוש הנוצרית. בנוסף הסביר ריב"ש שמדובר בלימוד שמתאפשר רק דרך מסורת אוראלית, ועיון בספרים בלבד יכול להוביל לטעויות רבות, כפי שהוא הציג בתשובתו המפורטת בנושא.
מעניין שלא מצאנו כמעט שום תשובה בנושאים אלו משנותיו הרבות של ריב"ש באיבריה. אמנם, קריאה זהירה של מיעוט המקורות משנותיו המוקדמות ושל דרכי הניסוח של תשובותיו המאוחרות, תלמד שלא חל שינוי ממשי בעמדותיו. ההבדל, אם-כן, טמון במתן פומביות לעיסוק בשאלות אלו.
ממקומות לא מעטים ניתן להראות שריב"ש היה מודע לחשיבות תשובותיו לדורו ולדורות, והוא בחר בקפידה להעתיק את אלו שהיו חשובות בעיניו. גם בנוגע לתשובתו על הקבלה התלבט ריב"ש אם להכניסה באוגדן תשובותיו. נראה שההתנצרות ההמונית בעקבות גזירות קנ"א השפיעה על הכרעתו להביע התנגדות ללימודי הגות.
ריב"ש פעל באלג`יר כמייצא של תורת ספרד, מתוקף תודעתו כממשיך את תורת רבותיו מבית המדרש המפואר של ברצלונה בה גדל. נראה שתודעה עצמית זו השליכה לא רק על עצם גישתו ההלכתית והלמדנית, אלא אפילו על השאלה אילו תשובות ייכללו בספר תשובותיו.