Manuscripts in Transition: From Western to Eastern Ashkenazi Rite

שני מנהגי התפילה האשכנזיים המרכזיים, מנהג אשכנז מערבי ומנהג אשכנז מזרחי, התגבשו ביסודם בשלבים שונים כבר במהלך ימי הביניים. בראשית הדפוס תועדו מנהגים מקומיים המהווים וריאציות של מנהגי-על אלו; אחרים שלא הודפסו צללו אל תהום השכחה. כתבי יד של מחזורי תפילות ששרדו מציגים מגוון רחב יותר של וריאציות מקומיות, ומעידים על הדינמיקה של המנהג בתוך המרחב האשכנזי. רבים מהם נדדו עם בעליהם או הועברו לידיים אחרות והגיעו לקהילות חדשות בהן המנהג המקומי היה שונה מן המנהג המקורי של כתב היד. כתב יד מסוג זה מהווה כעין "יומן מסע" האוצר בתוכו את התחנות בהן הופק ואליהן הועבר. הוא מעיד לא רק על השינויים שחלו עם המעבר ליעד החדש, אלא אף על האופן שבו הוכנסו השינויים, היחס לפיוטים שלא הוו חלק ממנהג המקום ותפיסת מהנהג התפילה האשכנזי במרחב כולו. בהרצאה זו אבקש להדגים את התופעה , לעמוד על הפוטנציאל הטמון עדין בכתבי יד ולהציע מתודות למימושו.