המשנה במסכת סוכה מוסרת תיאור של שמחת בית השואבה שרובו חידה. כמה חוקרים כבר עמדו על קשיים חמורים בהבנתם של מרכיבי היסוד של טקס זה החל בפירוש שמו וכלה ברכיביו, ובעיקר בשאלה כיצד מתייחסים אלה לאלה חלקי החגיגה השונים - ניסוך המים וחגיגת האש הלילית, ומה מקומה של התהלוכה בתוכם - ובאיזה סדר נערכו. ואכן, עיקר תשומת הלב של החוקרים הוקדשה לשחזור הטקסים הדתיים ובהקשריהם. ואולם, החוקרים החמיצו היבטים יסודיים בעיצוב המרחב המקדשי העולים מהתיאור במסכת סוכה ושהשפיעו על הארכיטקטורה המשנאית של המקדש בירושלים במקומות אחרים.
בהרצאתי אבקש להראות כי עזרת הנשים מעוצבת במשנה על בסיס מבנה המקדש המתואר ביחזקאל מ-מח, ובהמשך למגמות העולות מיחזקאל המחזיקות באידאל של מקדש ריק מאדם, מרחיקות את התהלוכה מן העזרה. במשנה ובמקורותיה קיימים סימנים טקסטואליים לכך שבמסורת (או פרקטיקה) קדומה, תהלוכת הכהנים יצאה מתוך האולם אל העזרה, ואילו המשנה בסוכה דוחקת את התהלוכה רחוק יותר מן המבנה, ומוליכה אותה מהעזרה אל קצה עזרת הנשים. כחלק מהתקה מרחבית זו, התהלוכה במשנה סוכה הפכה למעין תהלוכת רפאים שלא ברור מי הולך בה ומה חלקם של הצופים בה, או מניין ולאן הם הולכים. בהמשך לזה אראה שפרטים ארכיטקטוניים של המקדש המתואר במסכת מידות (שלא פעם נתפס כתיאור קדום וריאלי של מקדש הורדוס) עוצבו על בסיס התיאור המרחבי בסוכה ובנו עליה.
התהלוכה מגיעה לסיומה עם שחר בשער המזרח של עזרת הנשים, שם, על פי המשנה, מזכירים ההולכים את חטאי אבותיהם שלפי יחזקאל הפנו את אחוריהם אל היכל ה׳ והשתחוו קדמה לשמש ומתקנים את עבודתם הזרה בסיבוב ובהצהרה ״אנו ליה וליה עינינו״. אף שהמשנה קובעת כי האירוע קרה ״במקום הזה״, התיאור ביחזקאל ח מבהיר שההשתחוויה לשמש התרחשה לא בגבול המרוחק של המתחם ולמעשה מחוץ למרחב המקודש, אלא דווקא בליבה של החצר הפנימית, בין האולם לבין המזבח (יחזקאל ח, טז). גם כאן, אטען, שהתהלוכה בתיאורה המשנאי, לא קשורה בטקס ניסוך המים (כפי שהתאמצו כמה חוקרים להראות) אלא בתיקון של פולחן שמש, אותו המשנה ״זוכרת״ באמצעות יחזקאל, אך מתועד בפרטים בחיבורים יווניים ורומיים, ובמיוחד אצל פלוטרכוס. לתיאורים גרקו-רומים אלו היה תפקיד מכריע בעיצוב המרחב המקדשי כמתואר במשנה סוכה ובמיקומם של המשתתפים בטקס בתוך מרחב זה.