בלשון המקרא ישנן כמה דרכים להביע מספר סידורי. הפרדיגמה המורפולוגית של המספרים הסידוריים עולה רק לעֶשֶׂר. כדי להביע סידוריוּת מעל עֶשֶׂר, לשון המקרא משתמשת במספרים יסודיים בתוך מבנים תחביריים מיוחדים. מבנים אלו משמשים כמעט באופן בלעדי בצירופי זמן, המציינים את מספר השנה, החודש או היום. Moshavi & Rothstein(2021) מגדירות שלושה מבנים המשמשים תפקיד זה: צירוף הצמידות, או צ"צ ("בחמשים שנה"), צירוף הסמיכות החוזר, או צס"ח ("בשנת חמשים שנה"), וצירוף הסמיכות פשוט, או צס"פ ("בשנת חמשים"). הצ"צ משמש בתפוצה רחבה בלשון המקרא הקלאסית ובתקופת המעבר, אך כמעט נעלם מהלשון המקרא המאוחרת. הצס"ח ארכאי כבר בתקופה הקלאסית, ואינו מופיע כלל לאחר מכן. הצס"פ היא חידוש של התקופה הקלאסית, ומשמש רק בצירופי שנת המלכות. בתקופה המאוחרת הוא הולך ומתפשט לימים וחדשים בלוח השנה (Moshavi, in press). שלא כמו הצ"צ והצס"ח, הצס"פ משמש גם להביע את מספרים סידוריים מעֶשֶׂר ומטה. בהרצאה זו נעיין בצירופים המביעים את המספר הסידורי של השנה בספר מלכים. ספר זה מהווה תפנית בהתפתחות הדיאכרונית של שני מבנים המוזכרים לעיל: הוא הספר המאוחר ביותר במקרא שמופיע בו הצס"ח, והראשון שמופיע בו הצס"פ. בדיקת הספר מגלה ששני המבנים מוגבלים כמעט באופן בלעדי לציוני שנת העלייה למלכות של מלך יהודה/ישראל, המסונכרות לשנת המלכות של המלך בממלכה האחרת. בנוסחאות אלו אף פעם לא נמצא מספרים סידוריים מורפולוגיים, אפילו כשהמספר פחות מעשר. בהקשרים אחרים במלכים, שנת המלכות מצויינת על ידי מספר סידורי מורפולוגי (מעֶשֶׂר ומטה) או צ"צ (מעל עֶשֶׂר). נציע הסבר ספרותי לתפוצה מיוחדות של הצס"ח והצס"פ במלכים, בהסתמך על טענתה של בן-נון (Bin-Nun 1968) שקטעי העלייה למלכות הסינכרוניסטיים במלכים, מצד אחד, והסיפורת המקיף אותם, מצד שני, מהווים סוגות נבדלות המבוססות על מקורות שונים. הצס"ח הארכאי כנראה התאים ללשון הנוסחתית והפורמאלית של קטעי העלייה למלכות. הצס"פ, לעומתו, הוא כנראה כהַשְׁאָלָה ספרותית מלשון שמית-מערבית אחרת, אולי הארמית. אפשר לשער שהמוטיבציה להשאלה הייתה להשלים את הפרדיגמה של הצס"ח, שאינו משמש אצל מספרים מתחת לעֶשֶׂר. בניגוד לאופי הפורמאלי והספרותי של הצס"פ בספר מלכים, הוא הופך בתקופה המאוחרת, בהשפעת הארמית, להיות המבנה הסטנדרטי לביטויי לוח השנה.