Teaching Exegesis: From the Question of Difficulty to the Question of Meaning

בדורות האחרונים ובמידה רבה בהשפעתה הברוכה של פרופ` נחמה לייבוביץ ניתן דגש רב להעמקה וניתוח דברי הפרשנים. מורי תנ"ך רבים נותנים דגש מרכזי בהוראת הפרשנות לשאלה – מהו הקושי שהביא את הפרשן לפרש כפי שפירש. להלן אתייחס לפירושי רש"י אם כי התופעה קיימת בהתייחסות לכלל הפרשנים. עיסוק בשאלת הקושי אכן מצוי במידה רבה בכתביהם של פרשני רש"י לדורותיהם. עם זאת לא כל פרשני רש"י עוסקים בשאלה זו, וגם העוסקים בה אינם עוסקים בה בהכרח באופן שיטתי. בנוסף ניתן להראות שהתשובה לשאלה זו בקרב פרשני רש"י השונים אינה זהה מה שמחזק את הסברה שהצעתם היא השערה בלבד, המשקפת פעמים רבות את תפיסתם הפרשנית, ולא בהכרח את דרכו של רש"י.

בהרצאתי אסקור את מקומו של זיהוי הקושי בפרשני רש"י השונים ובהוראתה של נחמה לייבוביץ. ואביא דוגמאות לשיטתם. עיקר הרצאתי תעסוק בהצעה להעביר את מוקד העיון בדברי הפרשן בהבנת המשמעות העולה מדבריו וביישומם ביחידה הנלמדת. התועלת העשויה לעלות משינוי מוקד זה היא רבה ולהלן אנסה לתאר אותה. ראשית עיקר מטרתו של הפרשן, ובוודאי של רש"י המרבה להשתמש במדרשי חז"ל היא להוסיף משמעות לכתוב. אם כן לעיון במשמעות דבריו ערך רב יותר מאשר לעיון בשאלה מה הביא אותו לבחור בפירוש הנידון. שנית לשאלה מה אמר הפרשן ניתן להעניק תשובה ברורה, בעוד שפי שטענתי לעיל עיסוק בשאלת הקושי הוא פעמים רבות ספקולטיבי. שלישית העיסוק במשמעות דברי הפרשן מחזיר אותנו לעיסוק במשמעות הכתוב המהווה מטרה עיקרית בהוראת תנ"ך.

בהרצאתי אציע דרכים להובלת מהלך שייטה את הוראת תנ"ך מעיסוק בשאלת הקושי לעיסוק בשאלת המשמעות והתרומה של הפירוש לסיפור המקראי.