בחקר ההיסטוריה היהודית רווחת התפיסה שהתנועה השבתאית הציעה מהפכנות חברתית פורצת דרך, בין היתר בקשר לפרקטיקות פולחניות והיבטים מגדריים. בהרצאתי אבחן תפיסה זו ביחס לשבתאות המאוחרת באימפריה העות`מאנית באמצעות ניתוח של פרקטיקות קהילתיות השופכות אור על הזיקות והפערים בין הגות, ביצוע ומציאות חברתית. אראה כי אל מול פריצת גבולות ברמה הסימבולית והחושית מתגלות נורמות מגדריות מסורתיות ביחס לנשים וגברים בקהילה, ובמיוחד ייצוגיהן הגופניים והחברתיים. אדון בממצאים אלו בקונטקסט של תהליכי מודרניזציה גלובליים ורפורמות בחברה המוסלמית, והשלכותיהם על קבוצות מיעוט.