קיר הברזל, כמטבע לשון וכאידיאולוגיה פוליטית, הוא אחד הסמלים הבולטים המזוהים עם משנתו הלאומית של ההוגה והמנהיג הציוני זאב ז`בוטינסקי. בביטוי זה ביקש ז`בוטינסקי להחדיר למרכז התודעה הציונית את חשיבותו של הרכיב הצבאי, שבלעדיו לטענתו לא תהיה לציונות תקומה. פרשנויות רבות נכתבו על הרעיון של קיר הברזל, על השפעתו והתפתחותו לאורך ההיסטוריה על תפיסתה האסטרטגית של התנועה הציונית ועל תפיסת בניין הכוח של מדינת ישראל. אחדים ניסו גם לחקור את מקורותיו של הביטוי ולחפש את שורשי ההשראה שלו.
בהרצאה זו אנסה להצביע על כיוון אחר לחקר מקור הביטוי. באמצעות מחקר רחב של המטאפורות היסודיות בכתביו של ז`בוטינסקי ומתוך הנחה כי מטאפורות אלה מעצבות במידה רבה את מושגיו ותפיסתו הלאומיים, אנסה לחשוף כאן את ההקשר הרחב של השימוש בדימוי זה ולהראות כי קיר הברזל הינו גילוי אחד ספציפי, קצה קרחון, של מטאפורת-יסוד רחבה הרבה יותר, הקושרת בין היבטים שונים של הגותו של ז`בוטינסקי. מטאפורת הברזל על צורותיה והטיותיה השונות עולה לא רק ביחס לצורך בהגנה צבאית בארץ ישראל, אלא ביחס לדמות החלוץ, לתנועת בית"ר, לגורל היהדות בגולה, לדמותו של המנהיג ואף מעצבת את תפיסתו של ז`בוטינסקי את רעיון האומה עצמו.
מטאפורת הברזל חוזרת ועולה לא רק בכתיבתו הפוליטית של ז`בוטינסקי, אלא גם ברבות מיצירותיו הספרותיות. צורת השימוש במטאפורה הזו במופעיה השונים, אנסה לטעון כאן, איננה מקרית, והיא מייצגת רעיון מסוים השזור בכל הגותו ומקשר בין היבטיה השונים. בין השאר קשורה מטאפורת הברזל במתח הטמון במחשבתו של ז`בוטינסקי לכל אורכה בין אמונתו היוקדת בערך העליון של חירות היחיד, לבין הצורך הדוחק בהתאגדות לאומית קולקטיבית שז`בוטינסקי הטיף לו בקנאות כל חייו. חשיפת המסגרת המטאפורית הרחבה שמתוכה עולה הדימוי של קיר הברזל מאפשרת להאיר רובד חדש של משמעות של מטבע הלשון, שאינו מצטמצם למובן המעשי-פוליטי, אלא מכיל היבטים תרבותיים, זהותיים ופסיכולוגיים רחבים.