The Talmudic Ban on the Daughters of Gentiles: A Textual Analysis of Avodah Zarah 36b

סוגיית היחסים בין יהודים לבנותיהן של גויים מעסיקה את חכמי ישראל מתקופת חז"ל ועד ימינו. תפיסה רווחת רואה את הנישואין בתוך עם ישראל כיסוד היהדות, הגם שבתורה לא מופיע איסור מפורש ומקיף על נישואין וקיום יחסים עם בנות גויים. כמה חוקרים עמדו על מרכזיותה של סוגיית הבבלי בעבודה זרה לו ע"ב להבנת יחסם של חז"ל לנושא.

מבנה הסוגייה מעלה מספר קושיות. התשובות השונות לשאלה "בנותיהן מאי היא" מצביעות על מחלוקת עקרונית לגבי מהות הגזירה על בנות גויים, אם כי לא ברור מיהם החולקים ובמה נחלקו. דברי ר` יצחק, "גזרו... על בנותיהן משום דבר אחר ועל דבר אחר משום דבר אחר", אינם מובנים. הראשונים הציעו ביאורים דחוקים לסוגיה, וגם הצעותיהם של ביכלר, שטיינפלד, והייס אינן מתיישבות היטב מבחינה טקסטואלית.

במחקרי אנסה לבאר את הסוגיה במתודה סינכרונית. אטען שניתן לראות בסוגיה עריכה מכוונת, העומדת על המתח הדילאקטי בין גישותיהם של רב ור` יצחק לגזירת בנותיהם. ניתוח הלשון של דברי רב ור` יצחק מעלה שנחלקו אם גזרו על פתן, שמנן, יינן ובנותיהן כאמצעי להרחקה מחברת הגויים מחשש להשפעה דתית, או שמא מדובר בשרשרת גזירות המיועדות למנוע החלקה במדרון שתחילתו אכילה משותפת וסופו זנות ועבודה זרה.

בחינת ההקשרים בהם מופיע בספרות חז"ל הכינוי "דבר אחר" מעלה שבשימושו המקורי היה זה כינוי מפורש להקשרים מיניים. אטען ששימוש בביטוי זה בסוגיה הנוכחית בהקשר הבלתי שכיח של עבודה זרה נועד ליצור משחק מילים, המורה על הזיקה ההדוקה שמבקש ר` יצחק ליצור בין עבודה זרה לזימה.

לאור הניתוח הלשוני של דברי ר` יצחק, אציע באור רעיוני למחלוקת: בעוד ר` יצחק מעגן את ההרחקות החברתיות מעובדי עבודה זרה בחשש משתיית יין והתלהטות יצרים המביאה להתנהלות חסרת-רסן, רב רואה בגזירה אמצעי הרחקה מהמגע החברתי השגרתי עם הנכרים, העלול לשחוק את רתיעתו של היהודי מאמונותיהם ואורחות חייהם. לבסוף, אעמוד על מקורות קדומים יותר לשתי תפיסות אלה, הן בפסוקי המקרא והן בספרות התנאים.