Between Ontology and Idealism in Eighteenth-Century Kabbalah and Philosophy: R. Shneur Zalman of Liadi, R. Hayyim of Volozhin, Berkley and Kant

לידתה של הקבלה בפרובנס ובספרד במאות הי"ב-וי"ג, התרחשה במקביל להופעתה של הפילוסופיה היהודית בספרד ועל כן השאלת מונחים פילוסופיה על ידי מקובלים היה עניין טבעי, וגם הקל על ההשוואה ביניהם. מן המאה הט"ז נפרדו דרכם של הקבלה והפילוסופיה היהודית, וקבלת האר"י נוסחה בצורה של מיתוס שאינו ניתן בקלות לפרשנות פילוסופית. האסכולה הקבלית שדגלה בעמדה שתורת האר"י היא משל, החזירה את הקבלה לדיון ההגותי. חלק מהוגים אלה אכן הכירו את הפילוסופיה בת זמנם, כגון ר` אברהם הירירה, ר` יוסף אירגאס, רמח"ל, ומאוחר יותר ר` יצחק חבר, אבל ניסו לפתח פרשנות הגותית הנצמדדת לחלוטין לכתבי האר"י. הגות זו, גם אם אינה שאולה מן הפילוסופיה בת זמנם, היא בוודאי נכתבה באווירה הגותית מסוימת. כבר בספרות הזוהר מצויה האמירה שהאל סובב כל עלמין וממלא כל עלמין. על כן שאלת המציאות האונטולוגית של העולם היתה שאלה מתבקשת אלא שהיא לא נשאלה לפני הופעת כתבי האר"י. וגם אז, ההעמקה בשאלה זו, החלה רק בשלהי המאה הי"ח בכתבים של הרש"ז מליאדי (בספר התניא), ר` מנחם מנדל המוכנה הצמח צדק (בספר דרך מצוותיך), ובמקביל בין תלמידי הגר"א כגון ר` חיים מוולוז`ין (בנפש החיים), ר` מנחם מנדל משקלוב (במים אדירים) ולאחר מכן בכתבי ר` יצחק אייזיק חבר (בפתחי שערים). במקביל בעולם הפילוסופי, הפילוסוף האירי ג`ורג ברקלי העלה עמדה המנוגדת לאייזיק ניוטון שהוא כינה immaterialism , עמדה שקיבלה את הכינוי אידיאליזם סוביקטיבי. ואחריו עמנואל קנט בגרמניה, דיבר על ההבדל בין העולם הנתפס בחושים (פנומינון) לעולם מצד עצמו (נומינון). היו כמה מחקרים על הויכוח בין רש"ז מליאדי לר` חיים מוולוז`ין ביחס לשאלת האקוסמיזם של העולם (תמר רוס ומרדכי פכטר ועוד) אבל צריך לשאול את השאלה גם ביחס לאווירה הפילוסופית ששררה באותה העת, ולהשוות עמדות הוגי הקבלה לעמדות הפילוסופיות בנות זמנם. האם החלוקה של ר` חיים בין `מצידו ומצדנו` דומה לחלוקה של העולם הנתפס מול המציאות כפי שהיא מצויה בהגותו של ברקלי או לחלוקה בין פנומנון לנומנון של קנט? מה ההבדלים בין התפיסות? האם תפיסות אלה יכולות להוות מבוא לתפיסות במאה העשרים ואחת בוויכוח הפילוסופי בין המטריאליסטים, לדואליסטים ולדוגלים ב – Panpsychism ?