בהרצאתי אבקש לבחון את תנועת קולך כתנועה מובילה להתחדשות יהודית במגזר האורתודוקסי מודרני בישראל ובציונות הדתית שעל הרצף שבין הקצה הליברלי והקצה השמרני.
הגל השני של הפמיניזם בישראל שהחל בשלהי שנות ה-60 הופיע גם בציבור הדתי בישראל. לדוגמא, בשאיפתן של נשים ללמוד תורה (החל מהמדרשות הראשונות שהוקמו בשנת 1976) ולאחר מכן בהכשרת נשים לתפקידי סמכות דתית (כטוענות רבניות משנת 1991 ויועצות הלכה משנת 1999), דרך שילוב נשים במרחב בית הכנסת במניינים משתפים (כגון `שירה חדשה` הוקם בשנת 2001) ובואכה היום, בתוכניות להכשרת פוסקות הלכה ומנהיגות קהילתיות (מאז 2006) ונשים המכהנות בתפקידי הוראה והנהגה דתיים רבים, וכן במודעות גוברת בנושא מיניות נשית בחברה הדתית. חלק ניכר מדרך זו נעשה ע"י נשות קולך.
תנועת קולך הוקמה בקיץ 1998 כ"פורום נשים דתיות" במטרה לעודד שיח על מקומן של נשים בציונות הדתית בישראל מתוך הקשרים פמיניסטיים, כפי שעשה הארגון האמריקאי המקביל אליהן, JOFA בארה"ב.
בשנים הראשונות לא היתה להן תוכנית עבודה מסודרת. הן פעלו בעיקר ע"י הפצת עלוני שבת עם דברי תורה שכתבו, ערכו והוציאו לאור נשים. משנודע דבר קיומן הן החלו לקבל פניות על הטרדות מיניות במגזר הדתי והחלו להאבק בכך. בדומה לJOFA, קולך קיימה כנסים בכל מספר שנים ושם התרחבו תחומי פעילותן מתוך התעוררות "מלמטה." כיום קולך מנהלת פעילות ענפה במגוון תחומי החיים של האישה הדתית בישראל, ומקיימת שיתוף פעולה רחב עם ארגונים דומים בארץ ובעולם.
במרכז ההרצאה ינותח מסמך היסוד שיצרו נשות קולך בשנת 2020, "פמיניזם דתי כתיקון עולם" בו מופיעה משנתו הסדורה של הארגון בנוגע לתחומים: נשים בלימוד תורה ובמרחב בית המדרש, נשים בבית הכנסת ובמרחב הציבורי הדתי, מיניות וגוף, צניעות והדרת נשים, מאבק בפגיעות מיניות, נשים בבית הדין הרבני- המאבק למען עגונות ומסורבות גט, והכלת להט"ב בקהילה הדתית.
המחקר משמש מפתח לסקירת תופעת הפמיניזם הדתי בישראל והתמורות החברתיות בציבור הדתי וכן מעברים בינלאומיים של מגמות חברתיות (transnational orthodoxies). זהו מחקר סוציולוגי-היסטורי המשלב מתודות מחקר המגדר.
במחקרי נעשה שימוש במקורות ראשוניים כמסמכים וראיונות וכן במחקריהם של תמר רוס, מרגלית שילה, אדם פרזיגר, רונית עיר-שי, דניאל שפרבר, גלית ינאי ונטורה ואחרים, ובטקסטים דתיים.