לימודי האומנות בכלל והמוסיקה בפרט זוכים להתייחסות מועטה במערכת החינוך החרדית לבנות. כיום מערכת חינוך זו, השואפת למצוינות במקצועות הליבה, כמעט ואינה מלמדת לימודי תרבות מסיבות דתיות וערכיות כמו גם מסיבות כלכליות. עיון במקורות יהודיים לאורך ההיסטוריה חושף כי יש ליהדות – כמו גם לדתות אחרות – מערכת יחסים מורכבת עם המוזיקה. מצד אחד ניכרת החשיבות הרבה שמייחסת היהדות למוזיקה ולשימוש בה, ומצד שני עולות הבעיות ההלכתיות והערכיות המתלוות לשימוש שאינו מושכל בה עפי" ערכי הקהילה. ואולם, קיימת הסכמה חינוכית והלכתית הבאה לידי ביטוי בעיתונות הכתובה ובפסקי הלכה של מנהיגים רוחניים בציבור החרדי הן החסידי, הן הליטאי והן הספרדי, כי מוזיקה איכותית ומעודנת היא ראויה וחשובה ובעלת מעלה רוחנית. מתוך כך עלתה השאלה מדוע אם כך אין כמעט חשיפה למוזיקה כזו במערכת החינוך במגזר החרדי?במטרה להתחקות אחר הסוגייה אתמקד בקונסרבטוריון "רון שולמית" בירושלים המתמחה בהוראת מוסיקה קלאסית, שהוא המוסד החרדי היחיד ללימודי מוזיקה מקצועיים במסגרת הבלתי פורמלית המפוקח על ידי משרד החינוך. כחלק מפעילותו המקצועית של רון שולמית, הוקמה תוכנית ייחודית להכשרת מחנכות במוסיקה בקהילה החרדית בירושלים בשיתוף פעולה עם מכללת לוינסקי לחינוך במטרה לתת מענה להשכלה גבוהה פורמלית למוסיקאיות בקהילה החרדית, ובו בזמן לפתח את האפיקים התעסוקתיים והאמנותיים בתחום המוסיקה בתוך קהילה זו. בקרב אנשי ההנהלה שיזמו והקימו את תוכנית הכשרת המחנכות במוסיקה בקונסרבטוריון רון שולמית לא מורגשת סתירה בין שאיפות מוסיקליות- אמנותיות של הסטודנטיות לבין חייהן כנשים חרדיות. אדרבה, לימוד מוזיקה והעיסוק במוזיקה נתפש כעיסוק בתחום רוחני אשר הולם את מקומה של האישה החרדית ומשפיע אך טוב. בהרצאה זו אני פורשת את מקרה המבחן של תוכנית זו כחלק מתמונת מצב רחבה ורב ממדית של היחס המורכב של החברה החרדית מיינסטרים אל המוזיקה הקלאסית שסוגיה זו מעלה בתוך שדה המחקר העוסק בחיי המוזיקה היום–היום בקהילה החרדית.