Exile in the Indian Ocean: Dr. Aaron Zwergbaum’s Writings as a Mirror of the Cultural Life at the Beau-Bassin Camp in Mauritius

בנובמבר 1940 הגיעו שלוש ספינות המעפילים - פסיפיק, מילוס ו-אטלנטיק - לארץ ישראל, ועל סיפונן כ-3,500 גברים, נשים וילדים יהודים שנמלטו מאירופה הנאצית. מאחר והספר הלבן הבריטי של שנת 1939 הגביל את מכסת העלייה היהודית לארץ ישראל, 1,771 נוסעי האוניות פסיפיק ו-מילוס, שהקדימו את אוניית ה-אטלנטיק בהגעתם לחופי חיפה, רוכזו על סיפון ה-פאטריה שעגנה בנמל, במטרה לגרשם למושבה הבריטית מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי. חברי ארגון ההגנה החליטו להטמין חומרי נפץ באונייה במטרה להסב לה נזק קל ולמנוע את הגירוש, אלא שתוכניתם נחלה כישלון מזעזע: ב-25 בנובמבר, האונייה טבעה וכ-260 פליטים יהודים מצאו את מותם. בעוד ניצולי ה-פאטריה נשלחו למחנה המעצר בעתלית, 1,580 נוסעי ה-אטלנטיק גורשו על ידי הנציב העליון בארץ ישראל למאוריציוס, שם הוחזקו במחנה עצירים למשך ארבע שנים ושבעה חודשים.

עוד בטרם הגעת הפליטים המגורשים למושבה, הותקנו במאוריציוס תקנות מיוחדות ביחס לאורחים הצפויים ("עצירים אירופאים" כלשון התקנות) אשר נועדו למנוע מגע בינם לבין האוכלוסייה המקומית - עבירה שדינה היה שנתיים מאסר. התקנות אף הגדירו את גבולות המחנה, אשר מוקם בעיירה בו-באסין, שהיה למעשה מתקן כליאה שחולק לשני אזורים נפרדים - הגברים התאכסנו בתאים בעוד שהנשים והילדים הובאו למתחם נפרד של בקתות שנבנו במיוחד. בין שני המתחמים הפריד שער שהיה נתון לשמירה קפדנית, ולא ניתן היה לעבור בין המחנות ללא אישור. על אף התנאים המגבילים שאפיינו את תנאי המחייה במחנה בו-באסין, הצליחו הפליטים לנהל חיים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים עשירים במהלך שנות מעצרם. בין המגורשים היה המשפטן הציוני הצ`כי אהרון צברגבאום שלימים הפך לאחד ממנהיגי הפליטים במחנה. צברגבאום הקים את האגודה הציונית של מאוריציוס, ערך את עיתון המחנה, ניהל יומן אישי והוציא דוחות שנתיים שהועברו הן לרשויות הקולוניאליות הן לארגונים יהודיים ברחבי העולם. ניתוח מעמיק של כתביו מספק הצצה אל התפתחות חיי התרבות של הפליטים במחנה המסוגר, כראי ליחסים המורכבים הן בין הקבוצות הלאומיות השונות בקרב קהילת הפליטים ההטרוגנית, הן בין הפליטים לבין השלטונות הקולוניאליים המקומיים.