מֻעַלַּק (חצי-קולמוס) הוא הכתב העברי הרהוט אשר שימש את קהילות המגרב והמזרח מאז המאה ה-11 ועד לראשית המאה העשרים לכתיבת עברית, ערבית, ערבית-יהודית על להגיה השונים. סוג כתב זה התפתח מהכתב העברי המרובע בתהליכים אשר הגבירו את מהירות הכתיבה, הפחיתו את נוקשות הכתב, הגמישו ועיגלו את קוויו, פישטו את מורכבותו, ליכדו אותיות לליגטורות, שאלו צורות מהכתב והקליגרפיה הערבית ובהשראת תרבות המרחב. מאחורי הכוחות הטבעיים, שפעלו על הכתב העברי וחוללו בו שינויים לעצבו ככלי וכאמצעי לתקשורת יעילה וחסכנית יותר, עמדו הכותבים יודעי העברית אך דוברי הלשון המקומית.
הלשון שבפיהם, אף היא השתנתה ללא הרף בתהליכים טבעיים ללא כל כוונה מודעת מצידם. אלה נבעו מדחפים ספונטניים המתבטאים בהעדפה לקמץ ולפשט ההגייה, בשחיקה במשמעות ובצלילים, בהידמות שהביאה להתלכדות, בשינויים מפליגים בתחילת ובסופי מלים כמקומות המועדים לפורענות, בהטמעת מילים מלשונות המרחב ועוד.
הצבתם של התהליכים מעצבי השפה אל מול התהליכים שעיצבו את צורת אותיות הכתב העברי הרהוט מגלה את הקשר העמוק בדרך פעולתם ואת הדהודו של קול הלשון בצורת הכתב.
בהרצאה יודגמו, באמצעות ממצאים מהגניזה הקהירית, אחדים מהתהליכים שחלו בלשון הערבית-יהודית ואת ביטוים באופן חזותי במורפולוגיה של האותיות העבריות ובתהליך הכתיבה, זאת בהמרה המתבקשת מביצוע קולי לביצוע גרפי, ביניהם: התעגלות הקווים, התקצרות, נשירת סופיות, השלת חלקי אותיות, הנמכת האותיות לגובה ממוצע, הקטנת תנועות גדולות, הפחתה במשיכות קולמוס ועוד. כך גם נבחין בתפקודם של שלושת סוגי הכתב שנוצרו: מרובע, בינוני ורהוט בדומה לשימוש במשלבי הלשון, בשפה גבוהה, בינונית והמונית בהתאם לנסיבות ולסוגות הכתיבה; יובאו עדויות להתפתחות של כתב סתרים רהוט, בדומה ללשון הסתרים, אשר שימשו קאידים, סוחרים ורוכלים להסתרה ואף למעשי רמייה בארצות האסלאם.