מראשית דרכו ביקש הקיבוץ לעצב אורח אלטרנטיבי לאורח החיים העירוני-בורגני. רצון זה קיבל ביטוי בכל רובדי חיי הקהילה כגון: בעבודה, בחינוך, בחקלאות וכמובן גם בתרבות. מעצבי התרבות שאפו לשקף את מערך הערכים והנורמות של הקהילה, ולצקת טעם, תוכן ומשמעות הן למחזור החיים האישי (לידה, בר/בת מצווה, חתונה, אבלות) והן למחזור החיים הלאומי (חגי ישראל).
מחקר זה מבקש להתחקות אחר תהליכי עיצוב התרבות הקיבוצית בקיבוץ רמת יוחנן, תוך הצבעה על הניסיון הייחודי לשלב בין מסורת לבין חידוש. קיבוץ רמת יוחנן התברך ביוצרים, מתתיהו שלם ולאה ברגשטיין שעיצבו טקסים ומסכתות ייחודיים, שהשפיעו רבות הן על התרבות המקומית והן על התרבות הקיבוצית.
במחקר זה אבקש להציג את פועלם התרבותי של שלם וברגשטיין ולאחר מכן, להמחיש כיצד החידוש הפך למסורת הצולחת את אתגרי הזמן. אבקש להראות כיצד התרבות בכלל, וחג המים וטקס העומר בפרט, נחגגו ברמת יוחנן לאורך השנים ועד ימינו אלה.