Alle Gleich: The Philosophy of Rubinsrien, the Warsaw Ghetto Jester

אלע גלייך: עיון במשנתו של רובינשטיין ליצן גטו ורשה.

בגטו ורשה פעל למן ראשית 1941 ועד תחילת הגרוש הגדול ביולי 1942 ליצן רחוב שכונה רובינשטיין ושכולם הכירו ואהבו. למרות שהיה דמות מאד פופולרית אין כמעט כל ידיעות על חייו האישיים. הפרט היחיד שאותו מגלים המקורות הוא שמוצאו מלודז`. פופולרית במיוחד הייתה אמרתו "אלע גלייך" (כולם שווים) שאותה מצטטים בשמו רבים מכותבי גטו ורשה. מופעי הרחוב המרהיבים שלו כמו אמרותיו השנונות היו לשם דבר בגטו כדי כך שדמותו עמדה במרכזה של אחת ההצגות שהועלתה על בימות הגטו. הוא תואר כשוטה שתבונתו אבדה לו, אך גם כנביא וכפילוסוף של הגטו. בהרצאתי אבקש לנתח חלק ממופעיו (performances) ותכני אמרותיו, ואבקש לעמוד על תפקידו המיוחד כפרשן חברתי רדיקלי של המציאות החברתית בגטו ורשה.

במובנים מסוימים, ממשיך רובינשטיין את מסורת הבדחנים (כמו הרשלה מאוסטרופול) וה"משמחים" (פריילעך-מאכערס) היהודיים עליהם כתבו בין שתי מלחמות עולם חוקרים ואתנוגרפים כמו עמנואל רינגלבלום, יוזף רות ואחרים. הוא אף ממשיך את מסורת ליצני החצר האירופאית ושוטי הכפר המזרח אירופאיים (יהודים ולא יהודים כאחד). כמו אלו גם רובינשטיין עסק בראש ובראשונה בשאלת הגבולות המכוננים של התרבות ובעיקר בגבול היסודי שבין "חיים" ל"מוות" – סוגיה שמטבע הדברים העסיקה את תושבי הגטו ועמדה בבסיס החוויה הקיומית שלהם.אולם בעוד שליצן החצר (ואף שוטה הכפר) למשל תמיד נטה למתוח את הגבולות והעיז להגיד לשליט את מה שאסור היה לכל אדם אחר להגיד, בהרצאתי אבקש לטעון כי תפקידו של רובינשטיין היה דווקא הפוך - לייצר מחדש, באמצעות הומור גרוטסקי, את הגבולות המושגיים האנושיים הבסיסיים שהתפוררו לגמרי בגטו. ככזה היה רובינשטיין המשך ישיר של דמות ה"שוטה" וה"לימצן" המסורתי אך גם ביטא שינוי יסודי במהותו.

ההרצאה מבוססת על טיוטת פרק שעוסק ברובינשטיין שלמרות שהיה דמות כה מוכרת ואהובה בגטו, כמעט ולא נחקר עד כה.