Brenner and Agnon: A Suggestion for Comparative Intertextual Reading

יוסף חיים ברנר ושמואל יוסף עגנון, שניהם מבכירי הסופרים העבריים בעת החדשה, צמחו מתוך עולם של לימוד התורה וכתבו פרוזה בעברית במקביל לבנייתו של היישוב היהודי בארץ ישראל. בכתיבה של שניהם בולט השימוש במקורות היהודיים: החל מהמקרא, דרך המשנה, המדרש והתלמוד, טקסטים חסידיים וניאו חסידיים, קבלה ושבתאות. בהרצאה זו אבקש לסמן נקודות להשוואה בין כתיבתם של השניים, וביתר פירוט- בין האופן שבו כל אחד מהם משתמש בטקסטים קודמים לו. כתיבתם של שני הסופרים כמו גם הישענותם על מקורות יהודיים קדומים- שני אלה מהווים כר פורה למחקר עשיר, כל אחד בפני עצמו, אך נראה שטרם נעשה מחקר השוואתי הבוחן את הדומה ואת השונה בכתיבה של השניים. בהרצאתי אבקש לטעון כי בעוד שברנר הבחין בין המקורות השונים והיה מודע לערכו של כל מקור ומקור, עגנון יצר בכתיבתו מרחב טקסטואלי בו נפגשים טקסטים מזמנים ומרחבים שונים- משוחחים ומאירים אחד את השני באור חדש.