על אלישע בן אבויה נאמר בתלמוד: "זמר יווני לא ירד מפיו". אכן אנו מוצאים כי אלישע מתבטא בשפת יפת גם כשאינו אומר מלה אלא משתמש בשפת הסימנים הלקוחים מקומדיה יוונית. ולא רק אחר הידוע לשמצה עושה זאת, אלא גם ר` יהודה הנשיא. יתרה על כך, בכתבי החז"ל אנו מוצאים קטעים שלמים שנשמעים כאילו נלקחו ממנאנדרוס או אפילו מאריסטופאנס אותם ניתן לאייר בסגנון הדומה לזה של אגרטלים יווניים. גם אם חז"ל לא הלכו לתיאטראות, הדימויים המשותפים לקומדיה היוונית רווחו בקרב האוכלוסיה הנכרית בתקופתם, כפי שמעידה בין היתר כתובת ממרשה ההלניסטית.
כתוצאה מכך לעתים כדי לרדת לסוף דעתם של חז"ל אנחנו חייבים "לתרגם" ביטויים אחדים מכתביהם חזרה לשפת הקומדיה היוונית. נעמוד על שתי דוגמאות: דושיח חצי אילם בין ר` יהודה הנשיא והקיסר (עבודה זרה י, ע"א) ודושיח חצי אילם נוסף בין אלישע בן אבויה לזונה (וחגיגה טו, ע"א). גם ר` יהודה הנשיא וגם אלישע במקום לענות לבני שיחתם בקול משתמשים בירק הצנון, וכדי להבין למה רמזו בכך חייבים לפנות למשמעות הירק הזה בתרבות העממית שבמידה רבה הייתה יוונית או מתייוונת.
משמעות המיוחדת שהייתה לצנון בתרבות היוונית באה לידי ביטוי כמעט אך ורק בשני סוגי טקסטים – קומדיה ופילוסופיה. בכתבי חז"ל ניתן להבחין בהדי הקומדיה היוונית, אבל האם גם הפילוסופיה היוונית הפופולרית השפיעה על חלקם אף היא? נראה כי לפחות תלמידו של אלישע, ר` מאיר, בהיותו מקורב לאבנימוס הגרדי המזוהה עם אנומאיוס מגדרה הציניקן מראה סימנים להשפעה כזאת. ננסה לבדוק האם דמויות נוספות במקורות יהודיים הושפעו במידה זאת או אחרת מהציניקנים היווניים, ואם כן, מניין נבע המונח "אפיקורס"?