Laura Papo’s (Bohoreta) Feminist Doctrine: Tradition and Changes in the Life of the Sephardi–Jewish Woman in Bosnia and Herzegovina in the First Half of the Twentieth Century

בהרצאה זו אבקש לשפוך אור על התפתחות עמדתה הפמיניסטית הייחודית של לאורה פאפו "בוכוריטה", מאז הופעתה הראשונה בבמה הציבורית בשנת 1916 בפולמוס עם האינטלקטואלית יליצה ברנדזיקובסקה-בילוביץ (1946-1870) אשר התנהל על דפי העיתון Bonische post, והמשיכה עד סוף חייה. בעת הפולמוס בילוביץ` הייתה פעילה ציבורית ידועה בעלת עמדה מגובשת, ובמאמרה אודות הנשים הבוסניות, ביניהן הנשים היהודיות הספרדיות, האשימה בילוביץ` את הנשים עצמן בשימור מעמדן החברתי הנמוך. בתגובתה, ביקשה בוכוריטה להוכיח אותה על טעותה ולתאר את הנשים הספרדיות בבוסניה מתוך נקודת מבט פנימית. מנקודה זו והלאה בוכוריטה ממשיכה לבחון לבדוק ולפתח את התפיסה הפמיניסטית שלה באמצעות מסות, מאמרי דעה ובעיקר מחזות הכתובים בספרדית-היהודית, שפת אמה. בהרצאה זו אעקוב אחר התפתחות זו ואשים דגש על מקומו המעצב של הוויכוח עם בלוביץ, אשר מעניק לנו מפתח לקריאה היסטורית ספרותית לכתביה השונים של בוכוריטה. תגובתה המתמשכת ממחישה את המתיחות שבה היא חיה - קבלת ערכים מערביים, שאיפה מקבילה לשינויים במעמד האישה אבל בו בזמן הגנה על המסורת שלה וראיית המסורת כדרך אל השחרור ולא כמחסום.

בוכוריטה, האישה היהודייה הספרדייה היחידה בבוסניה והרצגובינה (ככל שידוע לנו) שכתבה ועסקה בנושאים אלה, הציעה בכתביה מודל המשלב יחדיו את זהותיה השונות (כאישה, כיהודייה-ספרדייה, כציונית וכפטריוטיות סרבית). בכך, היא ייחודית לזמנה ולמקומה. מסגרת זו מאפשרת להדגיש הן את מקומה ביחס לגישות של גברים, והן ביחס לתפיסות פמיניסטיות מערביות שכנגדן היא מתמודדת. על בסיס זה אנסה לעמוד עליה כמייצגת של פמיניזם לא מערבי, הנדרש להתמודד עם אתגרים סותרים, תוך שהיא רואה במסורת כלי לשם שינוי מעמד האישה.