The Periphery of Eretz Israel as a Test Case for the Hebrew Language of the Kaddish in Synagogue Inscriptions

במהלך ההרצאה נבחן את עדות הנוסחים הליטורגיים בכתובות בתי הכנסת העתיקים על תהליכים ויחסים בין פריפריה למרכז בהקשר לנוסח התפילה בבית הכנסת. לכתובות בית הכנסת בכלל ולשל אלו מהפריפריה הארץ-ישראלית בדרום הר חברון ובגליל העליון בפרט, תרומה חשובה וייחודית לסוגיה זו. אציג את תפילת הקדיש בתור `מקרה מבחן` להדגמת הגיוון הליטורגי (נוסח ולשון) שנהג בבתי הכנסת בתקופת המשנה והתלמוד תוך דיון בתהליכי התפתחות והתכנסות בציר הזמן והמרחב. כאמור, הברכה הליטורגית העברית החותמת את הכתובת הציבורית המרכזית בסוסיה וכן ברכות ליטורגיות אחרות בכתובות מהגליל העליון לקוחות מתפילת הקדיש ומעידות על לשונו הקדומה. נבחן מגוון עדויות וטיעונים ללשונו המקורית של הקדיש ונעקוב אחר התפתחותו. בדרום הר חברון, בגולן ובגליל העליון נמצאו בכתובות בתי הכנסת עדויות לשימוש בעברית כלשון ליטורגית לעומת השימוש בארמית כלשון ליטורגית באזור המרכז. באזור הגולן זוהה ממצא ליטורגי עברי יחיד במינו בעל זיקה ברורה לגוף תפילת העמידה ולטקסטים ליטורגיים נוספים. על ייחודה של שפת התפילה לעומת לשון הדיבור הצביע משה בר-אשר: `השגב של התפילה מושג בניתוק מן היסודות הזרים (אין בה לשונות זרות!) ובאימוץ היסודות המובהקים של המקרא גם בלשון וגם בסגנון` (בר-אשר תש"ע, עמ` מז). המודל המתבקש לממצא בכתובות באזורי הפריפריה הינו השתמרות ושמרנות פריפרית. תהליכים לשוניים במרכז הקשורים בהתגברות הארמית השפיעו על לשון הדרשה ולשון הקדיש שבסיומה ואף על לשונות תפילות הקדיש ששולבו בתפילה. תהליכים לשוניים אלו לא פעלו או שפעלו לאט יותר באזורי הפריפריה. הברכות הליטורגיות המורכבות והארוכות ביותר נמצאו בכתובות בעברית באזורי הפריפריה בלבד. שלושת הברכות הליטורגיות `יהי שלום...` שבכתובות העבריות (סוסיה, ברעם ועלמה) הן ברכות בעלות היבט לאומי ומבקשות על ישראל ועל מקומות ישראל. הממצא הליטורגי העברי בכתובות בתי הכנסת מצביע על שוני משמעותי בלשון תפילת הקדיש (לסוגיו) ובלשון טקסטים נוספים בין אזורי הפריפריה למרכז כתוצאה מהשתמרות ושמרנות של הנוסח בפריפריה בשילוב זיקה לאומית, ומהווה עדות ללשונם המקורית של טקסטים ליטורגיים אלו. עדות זו מדגישה את הזיקה ללשון העברית בפריפריה ואת ההיבט הלאומי של השימוש בלשון העברית.