Does Ethics Need Another World?

במאה העשרים, לנוכח משברים פיזיים, רוחניים ואתיים חמורים, הציגו מספר הוגים יהודים עמדות מקוריות בשדה האתיקה, תוך שהם דולים מושגי יסוד ודרכי מחשבה מהמסורת היהודית ומעניקים להם נופך מחודש. בין אלו –`התגלות`, `פנים`, `שליחות`, `יחיד`, `תיקון`, `ואהבת`, `לשמה` ואחרים. במקורם, מושגים אלו קיפלו בתוכם מטען דתי רחב יותר, לעיתים גם מיסטי, שצומצם או הוצנע בפיתוח הפילוסופי בעקבות ביקורות מכיוונים שונים.

ההרצאה מציעה דיון בביקורות אלו, מנקודת מבטו של הלל צייטלין - סופר, פובליציסט ומיסטיקן מוורשה – שהגותו הניאו-חסידית הבליטה את הצורך בעולם נוסף לאתיקה בת קיימא.

שאלות כגון מהם מאפייניו של אותו `עולם`? מהו מעמדו האונטולוגי? באיזו צורה נעשית הפנייה אליו, ובעיקר – לאיזה תכלית היא משמשת? – נידונות בפילוסופיה של המוסר מאז ימי אפלטון, תוך שהן זוכות לעדנה מחודשת בפילוסופיה שלאחר קאנט.

דיון זה משתלב גם בחקר החילון העכשווי. מדע החברה ומדע המדינה המודרניים כרוכים בדחייה ובדחיקה של רגשות דתיים מהמרחב הציבורי, או בדילולם ותרגומם לאופציות דתיות `רכות` יותר - כגון דאיזם או `דת תבונית` – המוצגות תדיר כ`דת טובה`, המועילה לחברה. ברם המסע במחוזות של דת ואתיקה ברחבי המאה העשרים מלמד בין היתר כי רגשות דתיים עזים, שאינם מדוללים, מסוגלים לשמש עוגן הצלה לאתיקה עצמה, והאפקט החברתי שלהם מצוי פעמים רבות דווקא במתיחה של התחום ובחתירה אל הקצה החווייתי.