רבי יעקב בירדוגו (להלן ריב"ר) נולד בשנת התקמ"ו (1786) לרבי יקותיאל בירדוגו, בן לשושלת חכמים ודיינים ידועים בעיר מקנס שבמרוקו. לאחר פטירת אביו, עמד בראש הישיבה ולאחר מכן שימש רב העיר ואב בית הדין במקנס. ריב"ר תיקן תקנות וכתב ספרים בנושאי הלכה, דרושים, פירושים על הגמרא ופיוטים. לימים דבק בו הכינוי: `אלחכם` (החכם) ושמו יצא לפניו בכל ערי המערב. מבין ספריו: `שופריה דיעקב` - שו"ת, `גלי עמקתא` - פירוש לספר מים עמוקים לרבי יהודה בירדוגו, `קדושת השבת` - שיטה על מסכת שבת, `שבות יעקב` - דרושים, `תועפות רא"ם` - פירוש על רבי אליהו מזרחי, ו`קול יעקב` - ספר שירים ופיוטים ובו מאה ושישים פיוטים המחולקים לשנים עשר שערים או בלשון המחבר `שנים עשר קולות`, על פי הסוגים המקובלים בשירת צפון אפריקה: שירים בנושא הגלות והגאולה, שירים לאירועים חגיגיים, לחתונה, לבר מצווה, לברית מילה וכיוצה באלה, שרי חגים, שירים בשבחה של תורה, שירי קבלה על עשר ספירות, שירי ידידות ושירי קינה על ידידו ומכריו. ריב"ר נישא לביתו של רבי דוד חסין, פייטנה הגדול של יהדות מרוקו, ואף הושפע רבות משירתו. ידע צער רב עם מותם של שבעה מתוך עשרת ילדיו, ולאחר פטירתו בשנת 1841, יצאו כתביו לאור על ידי צאצאיו.
הרצאתי תעסוק בסוגות ובתכנים כפי שעולים מקובץ הפיוטים "קול יעקב", אשר יצא לאור ב-1839 בלונדון, ונקרא גם בשם `מעבר יב"ק`, הנחלק לי"ב קולות, כדוגמת: קול אלוקים, קול תפילה, קול תחינה, קול רנה, קול תודה, קול גשמים ועוד.