Reactions and Changes in the Byzantine Karaite Community in the Middle Ages

נפילתה של האימפריה הרומית המזרחית במאה החמישית לספירה, ועלייתה של האימפריה הביזנטית במקומה, חוללו באזור הים התיכון מספר תמורות חשובות אשר השפיעו רבות על עמי האזור. שלושת התמורות החשובות ביותר: העברת עיר הבירה של האימפריה הביזנטית מרומא לקונסטנטינופול, שינוי הדת הרשמית של האימפריה לנצרות ושינוי השפה הרשמית מלטינית ליוונית. אלו גרמו לתנועה של אוכלוסיות רבות בתוך רחבי האימפריה. בתוך השינוי הגיאופוליטי והדתי הזה אנו מבחינים בניצנים הראשונים של קהילה קראית בביזנטיון, וזאת עוד בטרם כיבוש ירושלים בסיומו של מסע הצלב הראשון ב 1099 לספירה. המהגרים הראשונים מקרב בני הקהילה הקראית אל ביזנטיון באו מירושלים אשר עד כה היית התחת הכיבוש המוסלמי. הקהילה הקראית בירושלים אשר אנשיה כונו `אבלי-ציון` הייתה מבוססת ויציבה הן במישור הדתי והן במישור הפוליטי. הם היו בעלי קשרים טובים עם השלטון המוסלמי וזכו להגנתם הן מפני חיכוכים עם אחיהם הרבניים והן עם האזרחים המוסלמים והנוצרים אשר בירושלים. במשך מאתים וחמישים שנה הם יצרו קורפוס ספרותי-דתי שביסס את אמונת ועיצב את האידיאולוגיה שלהם. בעוד שהקהילה הקראית בירושלים (`אבלי-ציון`) הייתה מבוססת הן מבחינת המבנה והן מבחינת הקורפוס הספרותי-דתי שלה. הקהילה המתהווה בביזנטיון הייתה צעירה וחלשה ועמדה בפני קשיים רבים. מנהיג הקהילה הקראית בביזנטיון, באמצע המאה השתיים עשרה , יהודה בן אליהו הדסי (להלן: הדסי) ראה במציאות המתהווה בביזנטיון אתגר גדול. מחד גיסא, זאת קהילה חדשה וניתן לעצב אותה ולהצעידה ולקרבה לאמונה. מאידך גיסא, נצבים בפני הקהילה מספר אתגרים גדולים אשר לא היו חלק מאתגרי הדורות הקודמים: בני הקהילה היו צרכים להתמודד עם השפה היוונית אשר הייתה חדשה להם. מעבר מחיים בחברה בעלת תרבות מוסלמית לחיים בחברה בעלת תרבות הנוצרית. הקהילה הקראית הפכה להיות מיעוט קראי בתוך המיעוט היהודי. בהרצאתי זאת אסקור את התמורות והתגובות שחלו בקהילה הקראית לאור האתגרים שעמדו בפניהם. וזאת כפי שעולה מספרו החשוב של מנהיג הקהילה יהודה הדסי `אשכול הכפר`. אציג באילו דרכים נקט הדסי לשימור הקהילה הקראית תוך כדי התמודדות עם הלחצים מבית ומחוץ. לסיום אציג כיצד הדסי ומאמציו סייעו לעיצוב הקהילה הקראית אשר הפכה ברוב הימים למרכז הקראי החשוב ביותר בימי הביניים.