The Wording of the Halakhic Rulings in Maimonides’s Commentary on the Mishnah
פירוש המשנה לרמב"ם הוא מהחשובים בפירושי המשנה. בהקדמה לפירוש, מונה הרמב"ם ארבע מטרות לפירוש, כאשר השנייה שבהן היא פסיקת ההלכה בכל מחלוקת בין התנאים במשנה בהתאם למסקנת התלמוד. ובלשונו: "ודע שכל מקום שנחלקו בית שמאי ובית הלל הלכה כבית הלל, זולתי בעניינים מסויימים [...] וכן כל סתם משנה שאין בה מחלוקת ההלכה כדברי המשנה, זולתי במקרים בודדים [...] אבל שאר המחלוקות לא אצריכך לחשוב עליהם, אלא אומר לך הלכה כמי, ואפילו יחיד ורבים, אומר לך הלכה כחכמים". לבד משני סוגי המקרים שציין, בהם פסיקת ההלכה ברורה, בכוונת הרמב"ם לציין בפירוש כל משנה את פסק ההלכה.
בניסוח פסיקת ההלכה, פעמים שמשתמש הרמב"ם בלשון חיובית: "והלכה כ(תנא פלוני)", ופעמים בלשון שלילית: "ואין הלכה כ(תנא פלוני)". האם יש משמעות מיוחדת לחלוקה סגנונית זו בלשון הפסיקה? הרי מטרת הרמב"ם היתה, כפי שכתב, לפסוק כדעת מי ההלכה, ולא כדעת מי היא אינה.
רבנים וחוקרים בודדים, שנתעוררו לשאלה זו, הציעו הסברים שונים לַחלוקה הלשונית, אך הסבריהם מקומיים בלבד ואין בכוחם להשתלב לכדי הסבר שיקיף את כל פירושו של הרמב"ם על ששת הסדרים. כך למשל, הוסבר שהרמב"ם בחר בלשון שלילית במקרים הבאים: כאשר אין ההלכה גם לפי התנא בר-הפלוגתא במשנה; כאשר אין ידועה זהותו של התנא קמא; להיכר שההלכה מנוגדת לכלל פסיקה תלמודי; בעקבות תיקון מקומי בפסק ההלכה.
בניסיון להתחקות אחר לשון הפסיקה סקרתי את כל פסקי הרמב"ם בפירוש. העולה מניתוח הממצאים הוא שבלמעלה מ-80 אחוזים מכ-2,200 מחלוקות התנאים בכל ששת סדרי המשנה, פסק הרמב"ם ביחס לתנא שדעתו הובאה אחרונה בסדר התנאים במשנה. כלומר, אם סדר ברי-הפלוגתא במשנה הם למשל: ר` יהודה ואחר כך ר` יוסי, הרי שפסק ההלכה של הרמב"ם יהיה ביחס לדעת ר` יוסי – "והלכה כר` יוסי" או "ואין הלכה כר` יוסי". יתכן, כי הרמב"ם סבר שרבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, קבע את סדר התנאים במשנה, כך שההלכה תהיה כדעת התנא האחרון המובא במשנה (הצעתי אומצה זה מכבר על ידי הרב פרופ` דרור פיקסלר בכרך האחרון שכתב במסגרת ביאורו לפירוש המשנה לרמב"ם בהוצאת "מעליות").
אולי יש בתוצאות מחקר זה כדי לספק הצצה מסויימת מעבר לכתפו של הרמב"ם בעמלו על פירוש המשניות, ואולי אף לחשוף בפנינו את השקפתו ביחס לשאלת כוונתו של עורך המשנה לפסוק את ההלכה במחלוקות התנאים.