The 18th World Congress of Jewish Studies

Women in the Jewish Education Network in Argentina in the Twentieth Century

ראשיתו של החינוך היהודי בארגנטינה במושבות החקלאיות שברובן הוקמו של ידי חברת יק"א, בעשור האחרון של המאה ה-19. בתי הספר הללו שנועדו לתת השכלה בסיסית לילדים והילדות של המהגרים המתיישבים כדי לספק חינוך חובה במקומות בהם המדינה לא הצליחה להגיע. בתי הספר הללו שפעלו על פי האידיאולוגיה של הארגון הצרפתי Alliance Israelite Universelle, לימדו לימודים כלליים יחד עם נושאים מהתרבות היהודית. בתי ספר אלה שמרו על העיקרון שיקבלו תלמידים משני המגדרים. המורים באותם בתי ספר היו גברים, בוגרים של מוסדות ההכשרה של האליאנס בצפון אפריקה הספרדית ושמילאו אחר הדרישות של יק"א שהלימודים יתנהלו בספרדית.

גם בתי הספר המסורתיים – "חדרים", שהקימו המתיישבים הדתיים, נוהלו על ידי "מלמדים" גברים שבאו אתם ממזרח אירופה. גם ה"חדרים" שהוקמו ביישובים עירוניים ליד בתי כנסת אשכנזיים, ספרדיים, ושל יוצאי סוריה ומרוקו, נוהלו של ידי "מלמדים" או "חכמים" גברים. בבתי ספר אלה בדרך כלל למדו בנים בלבד.

בתי הספר המשלימים הלא דתיים שהוקמו על ידי עסקנים שכונתיים או זרמים פוליטיים שונים ממזרח אירופה החל מראשית המאה ה-20, העסיקו מורים גברים, והיו בהם תלמידות ותלמידים.

המורות הראשונות עם תעודות הסמכה מארצות המוצא, החלו להופיע בזירת בתי הספר לקראת סוף שנות ה-20`. קשה לקבוע את חלקן היחסי, אך בשנות ה-30` היו באגודות המורים גם מורות, ובסופו של העשור מספר המורות בבתי הספר החל לגדול. כדי למלא את המחסור במורים עקב נעילת מקור המורים מאירופה בשואה, הוקמו מסגרות להכשרת מורים בארגנטינה עם אחוז ניכר של תלמידות.

במחנה הדתי האשכנזי הוקמו החל משנות ה-40` בתי ספר נפרדים לבנות ולבנים.

המצב הכללי בו כוח ההוראה העיקרי בבתי הספר היה נשי אך ההנהלה היתה בידי גברים, החל להשתנות בהדרגה בשנות ה-40` וה-50`, ומספר הנשים בתפקידי ניהול הלך וגבר עד שלקראת סוף המאה ההנהלה של כמעט כל בתי הספר היתה בידי נשים. גם תפקידי הפיקוח בוועד החינוך המרכזי עברו בהדרגה לידי נשים, תהליך שהגיע לשיאו במאה ה-21 כשבראש הנהלת ועד החינוך עמדה אישה במשך כמעט עשור.

לא כך היה במחנה העסקנים שהיה כולו בידי גברים והנשים מלאו את תפקידן ב"וועד האמהות" בלבד.