The Jewish Colony in Argentina: Structure Evolution through Five Decades

לקולוניה היהודית חקלאית בארגנטינה נקבע מלכתחילה דגם התיישבות בעל מאפיינים שתאמו את חזון הברון הירש באשר למטרות ההתיישבות. דגם זה הולבש על מכלול פרמטרים שלא בהכרח תאמו לו.

בין העקרונות שהנחו את הברון היו: עבודה פיזית קשה (חקלאות אקסטנסיבית), הסתמכות על עבודה עצמית בלבד, יצירת "יהודי חדש" אשר שורשיו נטועים עמוק בקרקע.

"יהודי חדש" זה יהיה שונה מהותית מהיהודי "המנוון" שעסק במסחר ורוכלות. זה הוליד תכנון פיזי של הקולוניה שתימנע היווצרות ה "שטעטל" המזרח אירופאי, על כל הרע שזה סימל בעיני יהודי מערב אירופה.

המבנה הפיזי של הקולוניה והתכנון האורבני שלה הושפעו גם מהצורך בשטחי אדמה גדולים לקיום חקלאות אקסטנסיבית. זה פגע באופן קשה במרקם החברתי בקולוניה. יק"א למעשה לא התחשבה כלל בדעתם של המתיישבים.

לאחר מות הברון הוחל בחשיבה על ההיבט החברתי. בחלק מהקולוניות כל מתיישב קיבל חלקה קטנה ליד ביתו כדי לגדל מוצרים לתצרוכת היומיומית, בעוד שטחי החקלאות היו מרוחקים. הפרדה זאת אפשרה קיום קהילתיות. התחילו להיווצר ה"קולוניות בתוך הקולוניה". מבנה זה התקבע למשך כמה עשורים.

בתחילת שנות ה 20 של המאה העשרים הגה מנהל יק"א, Louis Oungre, את שיטת ה Quinta, שבמרכזה הושבת משפחות חדשות על שטחים מצומצמים. המטרה הייתה חיסכון בעלות ההושבה, ומתן אפשרות לבחון את התאמת המתיישב לחקלאות.

בקולוניות החלו להתפתח מרכזים אורבניים כחלק אורגני מהן. יק"א ניהלה למעשה שתי מערכות התיישבות במקביל: ההתיישבות החקלאית, שעמדה בלב המפעל, וההתיישבות האורבאנית. זאת האחרונה עניינה את יק"א בעיקר כעסק מסחרי. נוצרה דילמה מובנית: האם שימור ערך הקרן היווה אמצעי לשרת את המטרה העיקרית של המפעל, הושבת מהגרים, או שמא הושבת מהגרים היוותה אמצעי לשימור ערך הקרן.

במהלך 5 העשורים הראשונים ברוב הקולוניות היחסים בין יק"א לבין המתיישבים היו לא פשוטים. ולמרות הקושי שחוו המתיישבים, ואולי בגלל אותו קושי, הם השכילו להקים ולקיים מוסדות רבים בקולוניה, ובראשם הקואופרטיב. בצד זה פעלו בקולוניות מוסדות תרבות, כגון ספריות, בתי ספר לחינוך יהודי, והתקיימה פעילות חברתית ענפה. בחלק מהקולוניות פורסמו כתבי עת. ל Fraternidad Agraria חלק נכבד בגישור על המרחק הרב בין הקולוניות, וביצירת "התיישבות יהודית".