The Struggle for Education in the Formation of Haredi Society
בראשית שנות החמישים חששה החברה החרדית לקיומה, נוכח תהליכי חילון מואצים שסחפו את צעיריה. כבר במהלך שנות החמישים החלה צמיחה והתאוששות זו נראתה בעיני קברניטיה כ"נס".
בהיצג אבקש להתייחס למאבק על החינוך כאחד הגורמים למהפך. את המאבק החרדי הובילו `חבר פעילי המחנה התורתי`. הארגון שהוקם במרץ 1959, בד בבד עם פעילות של ועדת פרומקין שבחנה את הטענות על כפייה שנכפתה על העולים החדשים מארצות המזרח במחנות ובמעברות. רבות מהטענות נמצאו מוצדקות והן הובילו לנפילת הממשלה בפברואר 1951. הגידול המספרי של התלמידים במסגרת החינוך הדתיות היה פרי המאבק.
רישום תלמידים בעיירות הפיתוח ובשונות למסגרות דתיות ומאבק לפתיחתן שהובילו הפעילים כונה `סידור הילדים` ונמשך גם בשנות השישים והשבעים. השתתפו בו ליטאים וחסידים, תומכי הציונות ומתנגדיה, נשים וגברים, תוך שיתוף פעולה בין קבוצות יריבות. כך תרמו `הפעילים` גם לאיחוד החברה החרדית המפולגת בתוכה.
בין `הפעילים` נמצאו גם צעירים שהתקשו לחבוש את ספסלי הישיבה ולהקדיש את מירב זמנם ללימוד תורה. בחלובה זו מצאו כר פעולה שהותיר אותך בתוך המחנה. הטרמינולוגיה החרדית צבעה את דרכי הפעולה הלא שגרתיות בהן נקטו כ`הירואיות`. `הפעילים` תוארו כ`חלוצין`, אף שיצאו נגד מה שכונה `המחנה החלוצי. `המאבק על נפש הילד` תואר כ`מערכה`. מול דמותו של הצבר הלוחם, זה שסחף אחריו רבים מהצעירים החרדים, הוצבו `הפעילים ששימשו כחלופה חרדית למורשת הקרב ולגבורתם של חיילים צה"ל, שזקפה את קומתה של החברה החרדית. כך התמתן הסחף החילוני שאיים על קיומה של החברה החרדית.
גם בתחום הפוליטי יצאה החברה החרדית נשכרת. `אגודת ישראל` נהנתה מדם חדש וצעיר בשורותיה וממאות פעילים שסיעו לה לבסס מנהיגות חרדית . זאת ועוד, הפעילות ב`יד לאחים` כונתה `בית ספר לעסקנות` והצמיחה מנהיגות שהפכה ראש חץ בייצוד העמדה החרדית בחברה הישראלית ומוסדותיה. לרב רביץ ולליצמן, לדוגמא, היה זה קרש קפיצה לפוליטיקה. גם הרב ישראל מאיר לאו והרב יצחק פרץ, רב העיר רעננה וראש תנועת ש"ס החלו שם את פעילותם הציבורית.