רחה פריאר מייסדת עליית הנוער, חוקרת פולקלור, אשר בהשפעת כתבי בורוכוב נכבשה לרעיונות הציונות המעשית. ההשפעה הגוברת של האנטישמיות הנאצית גרמה לסילוקם של צעירים וצעירות מעבודתם בגלל יהדותם בעוד משפחותיהם התרוששו בשל האינפלציה והמשבר הכלכלי העולמי (1929). רחה פריאר הגיעה למסקנה שרק הציונות המעשית בארץ ישראל ומשקי ההתיישבות העובדת – הם הפתרון המעשי לעתיד הנוער היהודי. פריאר ייסדה בברלין את מפעל עליית הנוער שאיחד את כל תנועות הנוער הציוניות בגרמניה. הקבוצה הראשונה עלתה לבן שמן באוקטובר 1932.
מלכתחילה היה ברור לפריאר שדרושים אמצעי מימון משמעותיים כדי לבצע את תוכניתה לעליית הנוער לארץ ישראל. המימסד והעיתונות הציונית בגרמניה דחו מכל וכל את המסמך שגיבשה בשם "פרודוקטיביזציה של ילדים יהודים מגרמניה בארץ ישראל". כבר מהשלבים הראשונים של פעילותה פנתה פריאר לסיוע ומימון תוכניתה לאישים ציוניים כמו ברתולד ישראל, בנו וילפריד, אנצו סרני ואחרים שתמכו בה.
ההרצאה עוסקת בניסיונות לא ידועים להצלת היהודים מגרמניה, בשימת דגש על היהודים הפולנים שהוכרזו עם פרוץ המלחמה כאזרחי מדינה עוינת. רשת ההצלה של רחה פריאר נחשפת בעדויות בעל פה של עובדי המשרד הארץ ישראלי בברלין, בעדויות שבאוסף בל-כדורי, בראיונות מארגון היהודים הפולנים ואחרים, עדויות ניצולים והן עדותה של רחה פריאר. המחקר מתמקד בקבלת החלטות, יוזמות ופעולות נועזות של רחה פריאר שעמדו בניגוד לעמדת המימסד היהודי.
לאחר העימות מול אייכמן, נאלצה רחה פריאר לברוח מברלין עם בתה, מעין, לזגרב, ויזמה את מבצע ההצלה המכונה ילדי זגרב, שכלל 120 בני נוער מברלין, פרנקפורט, וינה ולייפציג בנתיב בלתי לגאלי. היה זה אחד ממבצעי ההצלה המוצלחים של עליית הנוער בזמן המלחמה.