(Pauline) Technological Theology: Changes in the Origin–Reproduction Relationship in Understanding the Power of the Camera

ב-1936 עשה וולטר בנימין שימוש במושגים תיאולוגיים בכדי לבאר את השפעתה של מצלמת הקולנוע על שינוי מעמדו של החיקוי והשוואתו לזה של מקורו. על פי בנימין הדימוי הויזואלי האיכותי שמספקת מצלמת הקולנוע קורא תיגר על עליונות המקור החי ומוחק את הילתו המקודשת. כתוצאה מכך מופנמות אפשרויות החילון, השוויון, הדמוקרטיה ואף המהפכה הפרולטרית. שימוש בניתוח של עמנואל לוינס מ-1971 על מהות כוחה ההרסני של מראית העין מביא לשינוי-כיוון של הקריאה התיאולוגית הזו. אף שלוינס בעצמו חותר לחילון שעליו דיבר בנימין 35 שנה קודם לכן ("אולי חברה שעברה תהליך אמיתי של חילון היא חברה... המחיה את הקודש במקום להינזר ממנו"), הוא בכל זאת יוצר קטגוריה חדשה - כישוף - להמשגת השפעתה של המצלמה. מושג הכישוף של לוינס קשור בהתגברות החיקוי על השוויון שלו עם המקור, באמצעות הילה אלטרנטיבית, מראית-עין של קדושה, "האין הלובש את פני המסתורין" (מסתורין שכשלעצמו מסוכן מאד לדעת לוינס). הרעיון של קודש מנוון כבסיס להבנת מראית-העין משתלב עם פרשנותו של ז`אן בודריאר בנוגע ל`סימולקרה של האלוהות`. ברצוני להצביע על כך שאותו כישוף או סימולקרה שמחוללת המצלמה במעמדו של החיקוי הינו גלגול מחולן של תשתית תיאולוגית פאולינית. בתיאולוגיה יסודית זו, המקור לא רק מאבד את הבכורה אלא אף מתברר כבזוי בהשוואה לחיקוי שהופך להיפר-מקור. בהתנגדותו להשתוללות של מראית העין, לוינס לא רק מאבחן את מהות כוחה של המצלמה אלא גם מתנגד לגלגוליה המחולנים של התיאולוגיה הפאולינית.