קונגרס העולמי ה-18 למדעי היהדות

The Voice and the Cherubim Between visual and vocal communications in the Tabernacle

author.DisplayName

ארון העדות, הכפורת המכסה אותו, והכרובים המכונפים המוצבים על הכפורת הם הכלים המקודשים ביותר במשכן וגם המסתוריים ביותר. במאמר זה ננסה להדגים כיצד תיאוריות מתחום חקר התקשורת עשויות לתרום לדיון המסועף בתפקידם של הכרובים, ובמיוחד ביחס שבינם לבין ארון העדות והכפורת. בהקשר זה נערוך גם הבחנה בין תיאורי הכרובים במשכן לתיאורם במקדש שלמה.

עיקר הטענה היא שתפקידם של הכרובים ובייחוד של כנפיהם - הוא לסכוך על התגלותו של האל מעיני בני האדם. זוהי חציצה זו היא בין שני ממדים של התגלות: הממד השמעי והממד החזותי. ההתגלות בהר סיני ובמשכן עניינה הופעת קול ה`: הקב"ה איננו חפץ בהתגלות תמונתו אלא בשמיעת קולו, והעשן, הענן וכנפי הכרובים משמשים להפרדה זו.

כהמשך להצעה זו, ניתן לראות במישלב של הכרובים, הכפורת, וארון העדות/הברית חטיבה אחת. הם משמשים להסתרה ששל החזותי בשני מופעים אפשריים שלו. האחד הוא מפגש חזותי בלתי אמצעי, מפגש מתבקש במיוחד כאשר נשמע מסר קולי המושך אליו את המבט. הכרובים שעל הכפורת וכנפיהם הם שאמורים לבדל באופן חזותי את מוען המסר הקולי מנמענו. מופע חזותי פוטנציאלי שני הוא קריאת הטקסט הכתוב שמצוי בארון, תהליך שהוא לעולם ויזואלי. כאן הארון והכפורת הם החצצים בין המביט למושא ההבטה. אם אכן כך, לא רק שהמשכן אינו "מקדש הדממה" כפי שהציעו חוקרים קודמים, אלא שההפך הוא הנכון: על פי הסיפור המקראי המשכן נבנה כמקום משכנו של הקול, קולו של אלוהים. רק במקדש שלמה שבו לא נשמע קול האלוהים יהפכו כנפי הכרובים

כהפרדה וכסיכוך סמליים בין האדם המהלך על הארץ, ובין הנוכחות האלוהית שממעל.

המחקר מציג ניתוח פרשני-סמיוטי המתבסס על תיאוריות מדיום ברוח אסכולת טורונטו (Innis, 1957/2008; McLuhan, 1965/1994), כשבמוקד הניתוח, במקרה זה, השניות שבין תגובות קוגניטיביות לגירוי חזותי אל מול שמיעתי.