The National in The National Library: Historical Perspectives

אם נקבע את ראשיתה של הספרייה הלאומית כמקובל לשנת 1892, שנה שנקבעה בעיקר על מנת לציין את זיקתה לגירוש ספרד, הרי במשך 130 שנות קיומה של הספרייה הלאומית חלו בספרייה תמורות חדות, שבהרצאה זו אנסה לבחנם על מנת לזהות עקרונות יסוד ולגבש מהלך עקבי, שיטתי, שעל פיו לכאורה אמורה הייתה הספרייה להתנהל עד כה, ואשר על פיו היא גם אמורה לההתנהל מכאן ואילך. אציג מהלך זה כמתבקש מהיותה של הספרייה ספרייה לאומית, מונח שאנסה להגדיר במהלך הדברים.
ראשיתה של הספרייה היה כספרייה מקומית ירושלמית, פרי יוזמות מקומיות שונות ולעתים מנוגדות. יוזמות אלו הצטלבו בסופו של דבר עם יוזמות שהתחוללו במרכזי חובבי ציון במזרח אירופה, בשלב זה בלטה פעילותו של יוסף חזנוביץ, מי שנחשב מייסדה של הספרייה או לפחות הרוח החיה באופניה. חסותו של ארגון בני ברית מהווה שלב משמעותי אף הוא בתולדות הספרייה, עד לאימוצה על ידי ההסתדרות הציונית, ובסוופו של דבר כהונתו בת 15 השנים של שמואל הוגו ברגמן, האיש שהטביע את חותמו על הספרייה יותר מכל אדם אחר,ומי שקשר בינה האוניברסיטה העברית בשנת 1924, ועשה אותה ל``בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי` וכזו הייתה עד לשנת 2008. אך בינתיים הטילה הקמת המדינה הספרייה להתמודד עם חובותיה כלפי הלאום רב הפנים שמצא את מקומות בתוך גבולות המדינה, שלב המשפיע וישפיע לדורות על סדר היום של הספרייה, ועל ההכרח לבחון את דרכה בין כל החובות והמשימות שנאספו בדרכה עד עתה. עם פרקים אלו בתולדותיה, כל אחד טעון מרעהו, כל אחד מכתיב מהלכים שלעתים סותרים האחד את רעהו, היה על הספרייה לפלס את דרכה ולנסח את עמדתה, עד עצם היום הזה
על סמך כל אילו אציג בהרצאה בדרך ביקורתית את דרכה של הספרייה כספרייה לאומית, ישראלית ויהודית ואנסה להציע את הכיוונים שיש לקחת בחשבון מכאן ואילך.