The Response of the Leading Zionist Women Organizations in the Diaspora to the Holocaust: A Comparative View

ב-1939 היה ויצו, ארגון הנשים הציוניות הגדול בעולם ומנה כמאה וארבע אלף חברות, רובן באירופה. ארגון הנשים השני בגדלו ערב מלחמת העולם השנייה היה הדסה שפעל בארצות הברית, כשמניין חברותיו כשבעים וארבע אלף. שני הארגונים פעלו בתחומים ציונים ייחודיים להם והיו הכוח הפועל הציוני הנשי העיקרי בתפוצה.

תגובת ארגוני הנשים הגדולים האלו לשואה לא נחקרה מעולם. הרצאתי תציג שני מחקרים שערכתי בסוגייה זו.

ערב מלחמת העולם היה ויצו ארגון אירופי בעיקרו, למרות שפרש זרועותיו כמעט בכל רחבי תבל. רוב פעילותיו התגוררו ופעלו באירופה, ובתקופת המלחמה נלכדו בשטחי הכיבוש הנאצי. מיעוטן נותרו בארצות שמחוץ לאיזורי הכיבוש. בהרצאתי אראה כי במהלך המלחמה וגם בשנים שלאחריה, לפחות עד הקמת המדינה, הפך ויצו באירופה הן בארצות הכיבוש הגרמני הן בארצות שמחוצה לו מארגון ציוני לארגון סעד הפועל לרווחת הקהילות (באיזורים הכבושים) ולטובת פליטים יהודים (בארצות שמחוץ לכיבוש הנאצי). הנסיבות בעטיין התרחש תהליך זה יפורטו ויודגמו במהלך ההרצאה. כן אראה שבארצות שמחוץ לאירופה נמשכה "העבודה הציונית", אך נוספה עליה פעילות סעד (לטובת פליטים באירופה ובקהילות היהודיות בארצות מגוריהן של הפעילות).

חלקה השני של הרצאתי יעסוק בתגובת ארגוני הנשים הציוניות בארצות הברית לשואה. אעסוק בעיקר בהדסה, ארגון הנשים הציוניות המרכזי שפעל בה, אך גם לנשות מזרחי באמריקה.

תגובתה של הדסה לשואה הייתה תוצאת מכלול גורמים שהיו קשורים בתהליך התערותם של היהודים בארצות-הברית ובמעמדם בה ערב המלחמה ובמהלכה. אעסוק בתהליכים אלו ובתגובת הארגון לידיעות שהגיעו מאירופה על רצח היהודים.

הדסה, וגם ארגון נשות מזרחי באמריקה, לא עסקו בשאלות ההצלה של יהודי אירופה מלבד מה שראו כהצלת ילדים, ובכך ראו את תפקידן. זו הייתה גם תגובתן המעשית לשואה. התמקדותם של הארגונים בהצלת ילדים והסיבות שגרמו לכך יפורטו במהלך ההרצאה. יתואר גם תפקידה של הדסה בהבאת ילדי טהרן ארצה באמצעות פעילות דיפלומטית ענפה, גם הוא נושא שטרם נחקר.

בסיום הרצאתי אציג את הטענה כי ההבדלים בתגובת הארגונים לשואה נעוצים, בין היתר, בקרבתן של נשות ויצו לסבלם של יהודי אירופה ובריחוקן היחסי, הפיזי והמנטאלי, של ארגוני הנשים הציוניות האמריקנים ממנו.