“To Write Nature”: Rachel Ofer Converses with the Poet Sivan Harshefi about Nature and Mysticism in Her Poetry

שם ספרה השלישי של סיון הר-שפי הוא: `שמש שקהלת לא ידע` (2014), ועל השמש הזו, שקהלת לא ידע, באים שיריה לסַפּר. זוהי כותרת שמתפלמסת עם שלמה המלך, החכם באדם, שטען: `ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש` ו`אין כל חדש תחת השמש`. השמש שקהלת לא ידע מסמלת את היציאה לטבע ואת החיוּת המתעוררת בעקבותיה. באחד משיריה מתארת הר-שפי את השמש כ`רופא טוב`, שמזמין אותה `להיכנס החוצה` ורושם לה – כתרופה `הרבה אדמה ומים / ופעם ביום, לשאת עיניים / להתמקד באור / עד דמעות`. האוקסימורון של הכניסה החוצה ממחיש את המשמעות שיש ליציאה לטבע בעולמה הפנימי של המשוררת.

הטבע, על יופיו ועל ההיפעמות שהוא מעורר בליבה של המשוררת, חושף את ההוויה הסמויה מן העין, ועוזר למשוררת להתגבר על נטיית הנפש ליפול לעצב. בזכות החיבור לטבע היא מצליחה להתקרב לבורא. באופן פרדוקסלי משהו, בשירים אחרים, החיבור לטבע נתפס כחיבור לגופניות, `לעולם הזה`, ולעיתים הוא החיבור המועדף בעיניה של המשוררת, על פני החיבור לעולם השמיימי, הכרוך בסכנת ההתנתקות מהמציאות וההיטמעות באין-סוף. שיריה של הר-שפי מתאפיינים בכמיהתה להגיע השמיימה, להתחבר חיבור מיסטי וארוטי לטרנסצנדנטאלי, ובמקביל, ניכרת בהם הנטייה להיאחז בטבע או בקיום החומרי, כדי לשמור על יציבות הנפש.

מרתק לעקוב אחר ההתפתחות המסתמנת ביחס לטבע בספר שיריה הרביעי של הר-שפי ששמו "זַרְקָא" (2017). בספר שירים זה, הטבע הוא לא רק עוגן ליציבות הנפש מול נטיית הרוח להמריא, אלא הטבע והגוף והמציאות הקונקרטית – הם עצמם מרחב ההתגלות. זַרְקָא הוא אחד מטעמי המקרא, ובקטע המופיע בפתיחת הספר מצוטטים דברי המקובל רבי משה קורדובירו, המסביר את `סוד הזרקא`: `כאילו נזרק ענין ממטה למעלה עד אין סוף ועד אין תכלית`. המונח זרקא מסמל בעיניו את הכמיהה להגיע לשמים `שכוונת כל המשוררים והעובדים אליו`. בשיר `מלכות` כותבת המשוררת: `לכתוב על הטבע הזה, השופע / לכתוב עץ, לכתוב פרי / כמו להכתיר בכתר נייר / מלך אמת עטור זהבים`.

על תיאורי הטבע ומשמעויותיהם, על הפרדוקסים המשתמעים מהם ועל נושאים נוספים – ישוחחו – רחל עופר והמשוררת סיון הר-שפי.