הציבור החרדי מאופיין מבחינה ערכית, חברתית והשקפתית בשמרנות ובמסורתיות. עולם האמנות מתאפיין לעומת זאת בחדשנות, שבירת מסגרות ישנות, והבניית תפיסות פורצות דרך. ניתן להגדיר את הציבור החרדי כ"בעל צרכים מיוחדים" כאשר מדובר על גדרי הלכה ברורים המסמנים את גבולות הגזרה של ה"מותר" וה"אסור" בעשייה האמנותית בציבור החרדי. לאורך שנים רבות, גדרים אלו יצרו קיפאון בהתפתחות האמנות במגזר החרדי.
דווקא בעשור האחרון ניתן להצביע על שינוי משמעותי בעשייה ובצרכנות האמנותית והתרבותית, בתהליכי-על שהתרחשו דווקא בהובלת נשים מתוך הציבור החרדי.
הדבר התאפשר בשל המבנה החברתי-כלכלי בציבור החרדי במאה ה-21, המעמיד את לימוד התורה והגמרא כערך חיים מרכזי. בעוד שגברים חרדיים משקיעים את רוב שעות היום בלימוד ובהוראת תורה, בין כתלי בית המדרש, הנשים הן אלה הנדרשות להביא את הפרנסה לכלכלת המשפחה. בשל כך, נשים מקבלות במוסדות החינוך החרדיים כלים תעסוקתיים החל מגיל צעיר הכוללים לימודי אנגלית, מחשב, וכן הכשרה במסלולי לימוד תעסוקתיים. יתכן כי לימודים אלו מכשירים את הקרקע לתהליכי חדשנות.
בעשור האחרון ניתן להבחין בהתפתחות בו זמנית של שלושה חלקים משמעותיים של מערכת המניעה תהליכי שינוי והתפתחות, וכולם, באופן מפתיע, בהובלה נשית. החלק הראשון במערכת זו היא הקמת בתי ספר גבוהים, ברמת מכללות או אקדמיות, המכשירות סטודנטיות חרדיות ללימודי אמנות גבוהים. מוסדות כאלה מכשירים הן בתחומי האמנות החזותית, כגון ציור, אדריכלות, עיצוב תקשורת חזותית, והן בתי ספר גבוהים לציבור החרדי לאמנויות הבמה, כגון מחול, תיאטרון וקולנוע. החלק השני של המערכת הינו הקמת ארגונים חרדיים לקידום האמנות. הן ארגונים המאגדים את האומנים והיוצרים, והן ארגונים המפנים את המשאבים שלהם ליצירת קהלי יעד חרדיים שיהיו הצרכנים של מופעי ויצירות האמנות. החלק השלישי במערכת זו הם ארגונים ויחידים הפועלים בשטח להציג, לתת במה, ולהנגיש את האמנות העכשווית במסגרת מוזיאונים, גלריות, מתנ"סים ואירועים שנתיים.
אנו נמצאים בעיצמו של תהליך מתפתח, בהובלה נשית, המנגיש אמנות איכותית וחדשנית, בתחומי אמנות מגוונים, מתוך השראה יהודית וללא סתירה לעולמות התוכן ולגדרי ההלכה. תהליכים אלו מתפתחים בתמיכה ובגיבוי שקט מטעם ההנהגה הרבנית החרדית, ועל תהליך זה, ברצוני לשים את אור הזרקורים בהרצאה זו.