Shmuel and His Wife: A Rare Moment of Intimacy: The Question of Censorship in the Talmudic Story in its Passage from the Yerushalmi to the Bavli

במרכז הרצאה זו עומד הזוג שמואל ודביתהו הנזכר פעם אחת בתלמוד הירושלמי, ולו הדהוד בדיון הלכתי בתלמוד הבבלי, ללא ציון זיקה בין בני הזוג. המפגש בין בני הזוג פותח חלון נדיר אל הפרקטיקה סביב שמירת דיני טומאה וטהרה, וזה לשונו בתרגום: שמואל ביקש להזדווג לאשתו. אמרה לו טמיאה אני. למחר אמרה לו טהורה אני. אמר לה אתמול אמרת טמאה, היום טהורה?! אמרה לו: לא הייתי בכוחי בשעה ההיא. הלך ושאל את רב: אמר לו (רב), מכיוון שהביאה ראייה לדבריה נאמנת.

המעשה בשמואל ודביתהו מובא בתלמוד על מנת להדגים את עניין האמתלא. בסיטואציה הנזכרת בסוגיא קודם לסיפור זה נאמר, כי אשה המביאה סיבה, הרי היא כעדות המתקבלת להתירה בעניין הנידון. הבחירה באנקדוטה מתחום היחסים האינטימיים בין איש לאשתו מעוררת תהייה בדבר מטרת עורך הסוגיא. זו מתחזקת עוד בעקבות הדוגמא האחרת, שבמרכזה מצויות בנותיו של שמואל. בשני המקרים, הנשים מביאות אמתלא המתירה אותן ממצב לא רצוי ודבריהן מתקבלים על דעת החכם הדן בדינן.

מעבר לענין הנידון, נראה שביקש העורך להציג את הערכתו הרבה לבנות משפחת שמואל ובאמצעותן את החשיבות הרבה שיש בהכרת ההלכה כראוי, ובמקרה זה עבור הנשים, בדינים המיוחדים להן. ועוד, את המפגש בין ההלכה והסובייקט באשר הוא, בין אם באירוע ביתי ובין אם במקרה קשה של פדיון שבויים. נמצא שגם במבנים נוקשים של ההלכה, הסיטואציה האנושית על מרכיביה הייחודיים היא שמובילה את פסק הדין.

נראה שהתלמוד הבבלי ביקש להציג דגשים אחרים ואף להתנגד לנ"ל, ובכל מקרה לצמצם כמידת האפשר את מרחב החופש הנתון בידי הנשים בסוגיית אמתלא. התלמוד הבבלי בחר להביא את הסיפור הנ"ל כשאלה סתמית בית מדרשית המתקיימת בין שמואל לרב, ולעקור ממנה את המרכיב האישי. ההרצאה תעמוד על התהליך שעבר הסיפור מבמה אחת לאחרת ואת ההשלכות הנובעות ממנו.