The Cholera Epidemic of 1865 in Jerusalem
מכל מגיפות הכולרה בארץ המוכרות לנו היותר מפורסמת היא זו של שנת תרכ"ו(1865). פרסומה הוא לא פועל יוצא של מספר הנספים בה וגם לא משך התארכותה. היא נמשכה כשלושה חודשים בלבד (תשרי כסלו תרכ"ו(1865). מספר הנספים מבין היהודים היה כ-320. ריבוי העדוייות על ההתרחשות רק צגביר את חוסר הדיוק והגוזמאות שהובאו בעתונות בת הזמן.ד"ר רוטציגל, הרופא היחידי ברובע עצמו מסר נתונים שונים על המתרחש. הוא טוען שבבית החולים רוטשילד היו 1080 חולים. לא ברור האם מדובר על חולי כולרה או סך כל החולים בבית החולים.
באשר לגורמי המחלה היו גם תיאוריות שונות. הרבה אמונות טפלות הועלו סיב המחלה. הבולטת שבהן הית זו שטענה כי עצבות גורמת למחלה, ולכן שמחות מעושות שאורגנו אז בירושלים היו אמורות לעצור את המגיפה.
הטיפול הרפואי בארץ ניתן גם ע"י מרפאים עממיים או רוקחים `ידעניים` ללא השכלה אקדימית ולעתים ע"י עושי כשפים וקמיעות.
רק באמצע המאה ה-19 התפתחה התיאוריה שהמחלה עוברת בהדבקה של אדם לאדם. זה חיזק את עמדת הרופאים שצדדה בהסגר כתשובה להתפשטות המחלה. בחודש אוגוסט היו כב תסמינים ראשונים של מחלת הכולרה בירושלים, אולם אלה לא פורשו בהכרח כתסמיני כולרה. הרופא עצמו ד"ר רוטציגל לא זיהה את המחלה ככולרה.
המלצת הרופא ד"ר רוטציגל שלא להשתמש בירקות המושקים במי שופכין לא החזיקה מעמד. שאחרת האוכלוסיה נותרה רעבה. עם פרוץ המחלה בירושלים כבר מחודש ספטמבר היה ברור לכל שמדובר בכולרה . הרב שמואל סלנט ,רבה של ירושלים, הבחין בגורמי המחלה עוד קודם לכן ולכן ביטל את צום תשעה באב של אותה שנה. העיר חולקה לאיזורים כאשר בכל איזור נקבע אחראי. ההתפשטות שהחלה בשכונות ספרדיות (ספטמבר) עברו לשכונות אאשכנזיות (אוקטובר) וכך האיצו את הבריחה מהעיר, זאת יכלו להרשות לעצמם רק בעלי אמצעים. חלק מהבורחים נפלו למחנות הסגר שהקימו השלטונות ושם נפחו את נשמתם. מחנות כאלה היו באבו גוש ובקולוניה. הנספים נקברו בבגדיהם ובתוך סיד כדי לא יפיצו את נגיפי המחלה.