מטרה: התפיסה בציבור ובמחקר על ירידה קוגניטיבית בזקנה מבוססת על תוצאות, לכאורה בלתי ניתנות להטיה, על ירידה בביצוע במבחנים קוגניטיביים. האם כך הוא המצב? אנחנו מציעים מודל כללי המתאר כיצד הקשר חושי וחברתי מייצרים הטיה גילנית כנגד זקנים במבחנים אלה. הטיות אלה מקצינות את התוצאות על ירידה בביצוע עם הגיל – ומאששות את הגילנות.
שיטות: סקירה של מחקרים שונים שנעשו בתחום הבוחנים הטיות באבחון קוגניטיבי וסנסורי בזקנה.
ממצאים: הטיה חושית: נציג סקירת מחקרים המראים שירידה בשמיעה ובראייה הקשורה להזדקנות בריאה פוגעת בביצוע במבחנים קוגניטיביים. הטיה חברתית: נציג סקירת מחקרים המראה כיצד איום תיוג הוא חלק אינטגרלי של מבחנים קוגניטיביים בזקנה וכיצד הוא פוגע בביצוע. לבסוף נציג שני מחקרים חדשים מהמעבדה המציעים פתרון אפשרי - אינטראקציה חברתית היכולה להניב שיפור מידי בביצוע בזקנה. הראשון מראה שתנועה משותפת המייצרת סינכרוניזציה משפרת ביצוע במבחנים קוגניטיביים בזקנה ואפילו במבחן תפיסה חושית של דיבור ברעש. השני מדגים כי חשיפה לדמות התקשרות בטוחה משפרת ביצוע במבחן חדות שמיעתית בזקנה.
מסקנות: המחקרים מציעים שתפקוד קוגניטיבי בזקנה, כפי שהוא משתקף במבחנים הקיימים, עשוי להיות מוטה לרעה בשל ירידה בראייה בשמיעה ובשל איום תיוג. אינטראקציה חברתית – אם על ידי תנועה משותפת או חשיפה לדמות התקשרות בטוחה – נמצאה כמשפרת ביצוע במבחנים קוגניטיביים אלה ומשפרת שמיעה. שיפור זה בחדות השמיעה, קשור ישירות לשיפור בתפקוד באינטראקציה חברתית ובמבחנים קוגניטיביים. לסיכום נדון בהשלכות הבידוד החברתי בשל מגפת הקורונה על הביצוע הקוגניטיבי בזקנה.